רסה

עולמו פרש"י ויהי' עולם זה חרב, ועיין במשנה סוף תמיד ליום שכולו שבת ומנוחה וכ' הרע"ו האי תנא ס"ל כמ"ד וחד חרוב כו', ולא תרי חרוב בחלק דצ"ג, ועיין במערכת פי"ג דף פ"א ע"ב, באלף השביעי שהוא העוה"ב ותשבות הארץ שהיא העטרה מלפעול כו'.

ולכאורה אינו מובן איך יום שכולו שבת נק' וחד חרוב. ואפ"ל דהנה בד"ה שובה ישראל עד הקשה אדמ"ו נ"ע מהו ענין וישבות ביום השביעי דהיינו מהדבור והמאמרות וא"כ איך קיום העולם שאילו הי' מסתלק החיות הי' העולם חוזר לאין ואפס, ותירץ ששבת מבחי' הדבור אלא אעפ"כ החיות נמשך לעולם מהמחשבה כו'. והנה במ"א הקשה כן על ליל ר"ה שמסתלק החיות לשרשו עד שלמחר ממשיכים אור חדש ע"י השופר והתפלות א"כ הי' נצרך להיות העולם חוזר לתהו ובוהו, ושם תירץ שההסתלקות רק בפנימי' החיות, אבל בחיצוניות אין הסתלקות ונמשך החיות מצד החיצוניות כו', וכמשל אדם שטרוד בשכלו ומחשבתו אעפ"כ יוכל לעשות איזה מלאכה בידיו בשעת מעשה כו'. ואפ"ל עד"ז כן לענין שבת, והוא כמ"ש בד"ה למנצח על השמינית בענין איך הקב"ה מוריד גשמים ומצמיח דשאים כו' משל לעירוב הוצאה שברשות א' א"צ עירוב כו' דהיינו שהחיות נמשך מבחי' המקיף וסוכ"ע שאין שייך שם שביתה וחילוק רשויות כו' ע"ש, אך עכ"ז זהו מחיצוניות של המקיף שבבחי' זו דוקא אין שייך חילוק וכחשיכה כאורה והיינו חיצוניות א"ק, אבל להיות גילוי פנימיות א"ק שם יש הפרש כי יאר ה' פניו אליך כתיב, וא"כ זהו דוקא בשבתות עכשיו שאין השביתה והעלי' כלל בחיצוניות אזי נמשך החיות מחיצוניות המקיף כו', אבל לע"ל יהי' העליי' גם בחיצוניות היינו מה שעכשיו בפנימית יתגלה ג"כ בחיצוניות, וא"כ כאשר יהי' השבת של הקב"ה וחיצוניות ופנימיות יהיו יחד, א"כ א"א לגשמיות העולם לקבל החיות מפנימי' המקיף הנ"ל שמבחי' זו א"א לגשמיות לקבל כו', וכמו מן לא ירד בשבת מפני שהוא מבחי' פנימית כמ"ש בת"א סד"ה אכלוהו היום בפ' בשלח, וא"כ מזה יומשך וחד חרוב שיתבטל ההנהגה הנמשך מחיצוניות שנמשך ונתגשם עד שנעשה העולם הגשמי מחמת השבת שמסתלק החיות מבחי' זו כו'.

ב) ואזי כו' וצדיקים שטים ע"פ המים כו'. ולכאורה אינו מובן דאם יהי' וחד חרוב מדוע ישארו המים, ובמדרש תלים סי' מ"ו ע"כ לא נירא בהמיר ארץ כו' וינערו רשעים ממנה כו' והיכן צדיקים עומדי' באותה שעה ואתם הדבקים בה' כו',