רסב

והנה בענין המדות איתא בזח"ג פנחס רנ"ד א' חמשה אינון ששה שבעה אינון, הכוונה בזה כי המדות הם רק חמשה וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' והנצח וההוד, שעד בחי' ההוד הוא בחי' המדות, ולכן בינה עד הוד אתפשטת כי הבינה היא אם הבנים לכן מתפשטת עד בחי' הוד שהוא סיום המדות כו', ולכן המלאכים הם ת"ק שנה להיות כי שרשם הוא מבחי' המדות לכן הם במספר ת"ק נגד חמשה מדות וכ"א כלול ממאה כו', ומ"ש ששה אינון היינו עם בחי' יסוד שהוא בחי' ההשפעה וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ שבכדי להשפיע בשמים ובארץ הוא ע"י בחי' כל שהוא בחי' יסוד כנודע, ועם המל' הוא שבעה כו'. ושורש בחי' יסוד ומל' הוא מבחי' חכ', ע' בסדור ע"פ יתום ואלמנה שיוסף הוא יתום מאמו, וגם בחי' המל' הוא מחכ' כנודע מענין אבא יסד ברתא, וע' בבה"ז מענין אחותי בת אבי היא, כי בינה רק עד הוד אתפשטת כנ"ל, אבל יסוד אבא ארוך להיות נמשך ההשפעה למטה ג"כ, וז"ע ראי' מרחוק ושמיעה מקרוב, שבחי' הראי' שרומז לבחי' החכ' מתפשטת למטה יותר ותופסת אפי' דבר גשמי.

ובזה יובן ענין ל"ג בעומר שאז פסקו תלמידי רע"ק למות להיות כי ל"ג בעומר היא ספי' הוד שבהוד והיינו שאז נשלם כל המשכות המוחין להמדות כנ"ל שהמדות חמשה אינון וא"כ עד ל"ג בעומר כבר המשיכו המוחין בכל המדות ולכן פסקו הדינים כו' (אך צ"ל מדוע במדות שעד הוד דהיינו בחו"ג ות"ת ונצח קחשיב גם בחי' יסוד ומל' שבהם, ובמדת ההוד קחשיב רק עד הוד, ממנ"פ אם אין נצרכי' לפסיקת הדינים שיומשכו המוחין גם ביסוד ומל' לא היו צריכי' לסופרם גם בד' שבועות הראשוני', ואם צריכים הי' צריך לסופרם גם במדת ההוד כו' והי' נמשך עד ל"ה בעומר. וי"ל כי כל מדה היא שבוע שלימה וקודם שספרו עדיין עד ספי' הוד בהכרח הי' לספור גם ספי' יסוד ומל' שבכל שבוע, ומאחר שהגיע לספי' הוד שבהוד שכבר נשלם כל עצם המדות לכן פסקו מלמות תלמידי ר"ע), ואח"כ סופרי' ספי' יסוד ומל' שיומשך המוחין במדת יסוד ומל' ג"כ בכדי שיומשך למטה כו', וכשנשלם