רנה

וזהו יראו את ה' קדושיו, שקדושיו שהוא בחי' קדושת המצות צריך להיות דוקא בבחי' יראו את ה' דהיינו בבחי' יראה תתאה דוקא, והיינו שבמל' גופא יש שני בחי' יראה, יראו מה' כל הארץ ובחי' יראו את ה', לפי שבמל' יש שני בחי', א' כמו שהיא נעשה מקור לעולמות הנפרדים שהיא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר וע"י לבריאה שהוא בחי' אותיות הדבור שהאותיות נראים נפרדים שזהו בחי' יבשה עלמא דאתגלי', ובחי' הב' היינו כמו שהמל' היא עדיין באצי' ממש שאז נק' בחי' ים דהיינו בחי' עלמא דאתכסי' שהוא כמו למשל אותיות המח' כו' שהם כלולים עדיין בעצמותו כו', וזהו יראו את ה' דהיינו שהיראה היא בבחי' את הוי', את הוא בחי' אותיות שמאל"ף ועד תי"ו, ואת הוי' היינו כמו שהאותיות הוא עדיין כלול בעצמותו שהוא בחי' אותיות המח'. והנה אפילו בחי' זו נק' ג"כ בחי' יראה תתאה לבד לפי שיראה זו היא ג"כ במל' רק שיראה זו הוא בבחי' מל' כמו שהיא באצי', אך המצות הם למעלה מבחי' מל', וזהו יראו את הוי' קדושיו שכדי לבוא לבחי' קדושיו שהוא בחי' מצות זהו ע"י בחי' יראו את הוי' מתחלה, שז"ע קבעומ"ש. והנה מה שמבואר למעלה שבחי' יראו את הוי' היינו בחי' יר"ע, וע"י קדושיו שהוא בחי' מצות מגיעים לבחי' יר"ע זהו ג"כ אמת, כי הנה איתא במשנה קדושה מביאה לידי ענוה וענוה לידי יראת חטא, ופי' יראת חטא אינו יראת העונש לבד, אלא שהוא ירא מהחטא עצמו, וזהו ע"י קדושה דוקא כי כשמתבונן איך שהמצוה היא למעלה מאד וע"י המצוה נעשה התחברות וגילוי אלקות בעולמות, עי"ז הוא ירא מהחטא יותר דהיינו מעצם החטא, והיינו לפי שכמו שהמצוה מעלה ומגביה את הנפש, כמו"כ להיפוך החטא מוריד ומשפיל מאד וכמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע כו', וזהו יראו את הוי' קדושיו שע"י קדושיו דוקא יוכל לבוא לבחי' יראו את הוי' שהוא בחי' יר"ע כו'.

וזהו מ"ש כי אין מחסור ליראיו, והענין הוא דהנה ארז"ל במד"ר ס"פ ל"ח בסוף פ' נח, כ"מ שנאמר אין הוה לה, ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוה לה, ולחנה אין ילדים והוה לה, ציון דורש אין לה והוה לה, והיינו כי האין ממלא החסרון, ולכן הוה לה. והענין הוא דהנה אין הוא בחי' מ"ש והחכ' מאין תמצא שאין הוא בחי' כתר ולכך נק' אין לפי שהוא למעלה מהשגה ממש, שבבחי' חכ' יש קצת השגה וכמ"ש במשה וראית את אחורי שמשה השיג אחוריי' דאבא, משא"כ בכתר אין שם שום השגה ותפיסא, ואיהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי', ולכך נק' אין. והנה אין ואני הם אותיות שוים, והיינו כי אני הוא בחי' מל' ושרש המל' שהוא בחי' יראה הוא בבחי' כתר לפי שיראה הוא בחי' ביטול היש, כי אהבה הוא בבחי' יש, יש מי שאוהב, משא"כ יראה הוא בחי' ביטול מכל וכל, ולכך ע"י הביטול מגיע בבחי' אין, וזהו משארז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שמעשה שמים וארץ הם בחי' יש מאין, אבל מעשה הצדיקים הוא בבחי' ביטול היש לאין כו', והיינו שע"י הביטול מגיע בבחי' אין, ועי"ז מתעורר גם מבחי' אין העצמי. וזהו מ"ש הטעם כי אין מחסור ליראיו, יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור דהיינו שגם ע"י בחי' יר"ת (והיינו