רנד

לבחי' עבודה שהיא בחי' תפלה כי רוח אמשיך רוח ואייתי רוח כמ"ש (איוב סי' ל"ד י"ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, וזהו ע"י התפלה שאז מתעורר אצלו בחי' אהבה לה' בבחי' רשפי אש.

והכח הזה בנש"י להמשיך בחי' אוא"ס בג' קוין לפי שהם בנים למקום שנא' בנים אתם להוי' אלקיכם, שכמו הבן נמשך ממוח האב כמו"כ נש"י מיוחדים ודבוקים בעצמותו ית' כהתקשרות הבן אל האב, ולא כמו התלמיד להרב. וזהו באתי לגני אחותי, פי' באתי לגני בחי' ג"ן סדרים דאורייתא ע"י בחי' אחותי כלה בחי' כליות הנפש של נש"י בתפלה עי"ז נמשך אוא"ס בתורה, וזהו ענין ברכו בתורה כו', ואח"כ ע"י לימוד התורה עי"ז נמשך המשכה מבחי' חכ' שבתורה בעש"מ שהם מקור וחיות העולמות, וזהו שעשה"ד הם מכוונים נגד עש"מ. ובמד"ר ר"פ ויקהל ד"א ואל מי תדמיוני ואשוה כו' מי ברא אלה, בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ ובזכות מי הם עומדים בזכות אלה שמות בנ"י ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים, וזהו תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב, כי קיום העולם הוא ע"י התורה והמצות דוקא, וזהו על שלשה דברים העולם עומד היינו שיהי' לעולם עמידה וקיום חזק זהו ע"י שלשה דברים שהוא בחי' תורה ועבודה וגמ"ח כו', וזהו ענין שהתורה והמצות נק' בשם מצוה לפי שהוא לשון צוותא והתחברות שהם מחברים אוא"ס עם העולמות כו'.

ה) והנה פי' הב' בתיבת מצוה שהוא לשון ציווי וכמ"ש צו את בנ"י כו' שהוא ענין ציווי המלך, הוא ענין בחי' יראה שהוא בחי' קבלת עול והיינו שהמצות צריך לקיים דוקא בבחי' עול לבד בלי טעם כלל, כי ענין ביטול הרצון שמקיים את המצוה בבחי' עול הוא למעלה יותר משהוא מקיים את המצוה ע"פ טעם וכוונה, וכמ"ש שמואל לשאול הלא שמוע מזבח טוב שהביטול הרצון שבלי טעם וכוונה הוא למעלה מזבח, ששאול הלך עפ"י הטעם ורצה לזבוח מראשית החרם של עמלק, ולזה טעה, ואם הי' מקיים בלי טעם וכוונה רק בבחי' עול לבד לא הי' טועה כו'. וזהו שהמצות צריך לקיים בבחי' עול מלכות שמים בלבד ויראה תתאה דוקא, לפי שהתחלת העבודה היא ביראה דוקא וכמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש, בזאת הוא בחי' יראה תתאה ודא הוא תרעא לאעלאה, ואף שאהרן כה"ג הוא בחי' אה"ר, מ"מ בזאת יבא אל הקדש בבחי' יראה דוקא לפי שנתב"ס כו', ושורש יראה תתאה הוא מבחי' יר"ע, וע"כ כדי לבוא אל הקדש הוא ע"י יראה דוקא.