רנא

ואז נראה לכל שהוא סיגים, וכך הוא בעבודת האדם שמתחלה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו, וכשאינו עושה עבירה בפו"מ וגם הוא לומד תורה אז נדמה לו שהוא קרוב לאלקות, אך באמת כספך הי' לסיגים, דהיינו שכסף הוא בחי' האהבה, והאהבה שקודם התפלה היא מעורבת עם סיגים ופסולת כו', אך ע"י פסוד"ז וק"ש שמקבל ע"ע בחי' מס"נ ואהבה עי"ז נפרד הפסולת ואז הוא מבין ומרגיש איך שהוא עדיין רחוק מאלקות, וזהו ואיש לפי מהללו שלפי ההילול ושבח שבפסוד"ז וק"ש עי"ז הוא נצרף ונפרד הרע מהטוב כו', ולכן אומר בשמו"ע סלח לנו כי חטאנו. וזהו ענין שמאל דוחה, שבתפלה נעשה בחי' שמאל דוחה שדוחה ומשפיל א"ע, והנה עי"ז שדוחה ומשפיל א"ע ואומר כי חטאנו, ועי"ז נעשה בחי' תחת לראשי שעי"ז נעשה בחי' נשיאות ראש שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה בבחי' אהבה ברשפי אש התשוקה, וכמ"ש אם נבלת בהתנשא כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וזהו מ"ש בגמ' פסחים דף נו"ן ע"א גבי רב יוסף ברי' דריב"ל שראה עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, שבחי' עולם ברור תחתונים למעלה, שכל מה שהוא בעיניו תחתון יותר בעוה"ז הוא למעלה יותר בעולם העליון כו'.

והנה בקרבנות הי' ג"כ בחי' שמאל דוחה, והיינו שזה הי' עבודת תרומת הדשן, דהנה הדשן הוא האפר והפסולת שנשאר מהקרבן, שהטוב של הקרבן עולה לריח ניחוח לה' והאפר נשאר שהוא ענין בחי' שמאל דוחה. והנה בתרומת הדשן יש ג"כ שני בחי', דהיינו מה שהיו מניחין הדשן אצל המזבח וכמ"ש והרים את הדשן ושמו אצל המזבח והי' נבלע שם, והב' מה שהיו מוציאים הדשן מחוץ למחנה וכמ"ש והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, והיינו שהאפר גופא הגם שהוא פסולת אעפ"כ יש בו גם בחי' טוב עדיין שהוא יכול לעלות למעלה, וכמ"ש ביעקב ויאבק איש עמו עד עלות השחר וארז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ, ופי' בזהר וישלח דק"ע אבק דאשתאר מן נורא, והיינו שיעקב העלה גם בחי' האבק, וכמו"כ הדשן שהיו מניחין אצל המזבח הטוב שבו הי' נבלע במקומו וזהו עלייתו, אך הדשן שהיו מוציאין מחוץ למחנה היינו מה שלא הי' יכול לעלות. ובעבודה ב' בחי' אלו זהו ענין מרירות על הריחוק והעצבות, שהמרירות אף שהיא בחי' שמאל דוחה, אעפי"כ עי"ז נעשה תחת לראשי בחי' ימין מקרבת, שעי"ז נעשה ויצעקו אל ה' בצר להם, ואח"כ ע"י המרירות יבוא לבחי' שמחה, כי כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו וזוכה לנשיאת ראש, והיינו ע"י התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך דגם חשך לא יחשיך ממך, ומרחוק ה' נראה לי, בזאת יהי' מן השפלות העלאת מ"ן להכלל באחדות ה' כו', משא"כ עצבות היא אסקופה הנדרסת לכל העוונות שמייאש א"ע מכל וכל, וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל, וזהו