רמה

הלכה עם תינוק שלומדי' עמו פסק ההלכה והוא תופס אותה הרי בהלכה זו יש כל חריפות ופלפול הגדול בההלכה, שגם לאחר חריפות הגדול בההלכה ג"כ הפסק כן, ונמצא שמלובש כל עומק המושג בדעת הגדול בפסק ההלכה שלומד ומשיג התינוק וה"ז כמו דעת דגדלות שמלובש בקטנות כו'. ועוד ב' משלים, הא' ממשלי שלמה שהמשיל התורה לא"ח, ושכל אנושי לאשה זרה, כמ"ש לשמרך כו' וכתי' ראה חיים כו', ומשל הב' מהמפה שקו רומז על הים ונקודה רומז על כרך גדולה, שהמשל אינו בערך הנמשל, מ"מ מרומז הנמשל בהמשל.

וככל המשלים האלה יובן ענין המצה שהוא בחי' קטנות אבא שזהו כמו הלבוש לבחי' המוחין דחב"ד לכן ע"י אכילתה נמשך מבחי' ד"ע לחזק האמונה כו', והגם שאין אנו משיגים ענין המצה למעלה מהו, אך הנה באמת גם בחי' יש מאין שעז"נ מבשרי אחזה ג"כ אין אנו משיגים המהות כ"א המציאות לבד, שהרי האדם אינו משיג מהות הרוחניות שבו דהיינו הנפש, וע' מזה בלק"ת בד"ה וידעת הראשון והביאור שני על וידעת, וכ"ש בחי' הדבור שמחי' ומהוה כל הנבראי' מאין ליש א"א להשיג כ"א מציאותו ולא מהותו, ומ"מ ע"ז אינו שייך אמונה כ"א בחי' דעת והכרה כאלו רואה, והאיך יושג ענין האמונה שהיא בבחי' אנכי עצמותו ומהותו ולא הארה כנ"ל שבבחי' זו א"א רק בחי' אמונה לבד, והאיך המצה היא מיכלא דמהימנותא שמחזק האמונה זהו ודאי א"א להשיג, כ"א שהאמת כן הוא שע"י שאוכלים מצה עי"ז נמשך מבחי' ד"ע שיתחזק ויוקבע האמונה בנפש האדם כו', היוצא מזה שע"י המצה נמשך מבחי' ד"ע לחזק האמונה, ולכן האוכל מצה בע"פ כבועל כו', כי ארז"ל בפסחי' דמ"ט כל העוסק בתורה בפני ע"ה כבועל ארוסתו בפניו, שנא' תורה צוה כו' א"ת מורשה אלא מאורסה, שהתורה היא ארוסה לכ"י אפי' לע"ה והתורה נמשלה ללחם כמ"ש לכו לחמו, והלחם נמשל לזיווג כמארז"ל ברבות ע"פ קראן לו ויאכל לחם, שמא ישא א' מכם כו', וכן יוסף אמר כ"א הלחם כו', ולכן כשלומד תורה בפני ע"ה שע"י הלימוד ממשיך מבחי' חכ' התורה באותיות התורה שזהו כמו הזיווג שנמשך הטפה מהמוח, ולכן הוי כבועל ארוסתו בפניו, וכמו"כ הו"ע אכילת מצה בע"פ כי ע"י המצה נמשך מבחי' ד"ע כנ"ל שהוא ג"כ בחי' הזיווג כמ"ש והאדם ידע, והנה הזמן הוא בליל פסח וכשאוכל מצה בע"פ הוי כבועל ארוסתו בבית חמיו קודם הזמן, והנה בחי' ד"ע שנמשך כעת ע"י אכילת מצה יומשך לע"ל בבחי' ראי' וכמארז"ל ע"פ והוא עד או ראה או ידע עד אתם עדי, או ראה אתה הראת, או ידע וידעת, פי' עד הוא ע' רבתי דשמע וד' רבתי דאחד, ופסוק שמע הוא קיבול אנכי כידוע וגם עד הוא מל' וידעת שהוא בחי' הד"ע הנמשך עכשיו ע"י אכילת מצה ולע"ל יומשך זה בבחי' ראי' דכתי' לע"ל ומלאה הארץ דעה, היינו שגם בארץ ד"ת בחי' בריאה יש מאין כו', יושג ויוכר בחי' דיעה היינו כמו בדעת עליון איך דכולא