רמב

ה) וזהו מצות יאכל את שבעת הימים, שצריכים לאכול מצה זו שבעת ימים דהיינו להמשיך במדות בחי' זו, כי הנה המדות נפלו בשבה"כ כנודע שהשבירה הי' בז"ת, משא"כ ג"ר ימותו ולא בחכ', והנה כאשר נפלו בשבה"כ נפלה למטה מאד, והנה עיקר השבירה הי' בז"ת דש' ס"ג, והיינו שמס"ג נעשה גס, וזהו ענין גס הרוח שהוא מקור לכל הטומאות כנודע שיש אב הטומאה ואבי אבות הטומאה והיינו כמו שיש בקדושה מדרגות שיש בחי' קדש ויש בחי' קדש קדשים, ככה זלעו"ז יש בקליפה ראשון לטומאה ואב הטומאה ואבי אבות הטומאה, שאבי אבות הטומאה היא נגד קדש הקדשים שבקדושה כו', ולכן צריכי' להמשיך בחי' מצה בחי' ביטול בז' מדות להפכם לקדושה כו', וזהו שנק' בזהר בשם מיכלא דאסוותא, והיינו שכמו החולה כשיבריא מאכילין אותו דברים קלים כי אם יתנו לו דברים קשים יוכל לחלוא עוד הפעם, ככה ענין אכילת מצה הוא כדמיון הרפואה שישראל כשהיו במצרים היו בחי' חולים שהיו מושקעים במ"ט שערי טומאה ולכן תיכף בצאתם ממצרים היינו מבחי' המצרים וגבולים צריכים לאכול מצה שהיא מאכל קל כל שבעת ימים שיומשך הביטול במדות ע"י אכילת מצה כו', ואח"כ יכולים לאכול גם חמץ כמו החולה כשיתחזק יוכל לאכול גם מאכלים קשים כו', ולכן רק שבעת הימים ז' מדות מצות יאכל, וזהו מצות יאכל את שבעת הימים ולא נאמר בשבעת הימים כי השבעת ימים עצמם היינו הז' מדות צריכי' להאכיל מצות, בכדי להפכם לקדושה, ע"י שממשיכים ע"י המצה מבחי' אבא כי אור אבא דוחה החיצונים כו', וזהו מצה גימ' ע"ב ס"ג שיומשך מבחי' ע"ב בחי' חכ' בס"ג בינה אם הבנים, וע"י אכילת מצה ז' הימים נמשך הביטול בז' מדות ולכן נא' שבעת ימים ולא בשבעת.