רמא

המצה היא רק ממים וקמח בלתי תערובות שום דבר והיינו כי המים רומזים לבחי' חכמה, והקמח היא בחי' חסד שורש הטוב דנוגה, וכאשר משמרים המים בתערובתם עם הקמח לבלתי יחמיצו זהו מצה שהוא המשכת החכמה בחסד קו הימין חח"ן (והיינו שבחי' חטה זו גופא כאשר מניחי' אותה להחמיץ אזי מתגבר בחי' הגבורה על החסד המעורב בה, אבל כאשר אינם מניחים לבוא לידי חימוץ אזי מתגברים החסדים על הגבורות והיינו בחי' הטוב על הרע, ולכן המצה היא מבחי' הטוב דנוגה כו').

וזהו מ"ש בזהר ויקרא ד"ז ע"ב ע"פ ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, פי' איש זה הקב"ה כי יקח את אחותו הם נש"י כמ"ש פתחי לי אחותי שהוא ל' איחוי וחיבור, חסד הוא היינו שהוא בחי' המשכה גבוה מאד [כמ"ש המק"מ בשם ספר הכוונות מהאריז"ל שהוא מבחי' חסד דבינה, וע' בבה"ז וירא בד"ה וגם אמנה אחותי בת אבי שפי' חסדי' דאבא, ובביאור מאמר הזח"ג ד"ק ע"ב ד"ה אימתי זווגא דכנס"י במלכא קדישא] כנודע (ממה שבכו ישראל בעת שנאסרה להם פ' עריות כו'), ובאמת בחי' חסד בחי' מצה הוא כלי להמשכת בחי' החכמה, כי הנה חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות כו', ואין אני והוא יכולים לדור כו', משא"כ מצה הוא בחי' ביטול הוא בחי' כלי לאלקות וכמ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר שמחמת שאינו תופס מקום לעצמו לכן ידמה בנפשו שחבירו יותר טוב ממנו לכן הוא נותן הכל לזולתו, משא"כ כשהוא בבחי' יש ודבר רוצה הכל לעצמו, ובחי' חסד זה שהוא בחי' חסד דמ"ה בחי' ביטול הוא כלי להמשכת בחי' החכמה [וגם בחי' חסד דמ"ה הוא כלי לבחי' ורב חסד, וכמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח כמ"ש בד"ה יביאו לבוש מל', ך"ז], ולכן דוקא ע"י אכילת מצה תתחזק בחי' האמונה דוקא [כי בחי' אבא מתלבש במצה דוקא שהוא בחי' ביטול כי החסד הוא כלי לחכמה, וחיזוק האמונה נמשך מבחי' אור אבא דוקא כנ"ל לכן זהו ע"י בחי' מצה דוקא בחי' ביטול ושפלות שהיא כלי לבחי' החכמה כו'], כי מה שתינוק קורא אבא גם ע"י אכילת לחם חמץ להיות כי קריאתו אבא זהו בחי' גשמי' לכן יכול להיות גם ע"י טעימת טעם דגן חמץ, אבל לחזק בחי' האמונה ברוחניות זהו ע"י אכילת מצה דוקא שהיא בחי' ביטול [וע' בזח"א ויצא דקנ"ז ע"ב דכמו בהשכלות גשמיות אין התינוק יודע עד שיטעום טעם דגן כמו"כ כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי מידי עד דטעים לון קוב"ה לחם מהאי ארץ, שהוא בחי' המצה כו', וע' מזה בלק"ת בד"ה ששת ימים הא' ס"ג].