רלט

ולא מהותן, שמחמת חומר הגוף א"א לאדם להשיג מהות הרוחניות המלובש בו ממש דהיינו הנפש וכחותיה (ע' בלק"ת בד"ה וידעת היום הא' ובהביאור שני ע"פ וידעת), וכ"ש בחי' הדבור עליון דע"מ המחייה ומהווה מאין ליש כל השתלשלות הנבראי' דבי"ע אין אנו משיגים מהות הדבור מהו, כ"א מציאותו מורגשת כאלו רואה ממש, שעל בחי' זו אינו שייך אמונה כ"א בחי' דעת והכרה כאלו רואה ממש מבשרי אחזה אלוה כו', ונמצא כי גם בחי' זו דיש מאין ג"כ א"א לנו להשיג המהות כ"א ידיעת המציאות, וכ"ש בחי' אנכי היינו בחי' אוא"ס עצמותו ומהותו שאינו הארה בעלמא כנ"ל שבבחי' זו היא בבחי' אמונה לבד ולא בבחי' דעת, ואיך אפשר להשיג המצה שהיא מיכלא דמהימנותא, שהיא בחי' האכילה לחזק האמונה בודאי שא"א לנו להשיג איך הוא], רק שעכ"ז ע"י אכילת מצה מתחזק האמונה ונמשך בחי' הדעת מבחי' ד"ע לחזק האמונה כו' [כי המצה הוא בחי' קטנות אבא היינו הלבוש להמוחין חב"ד כמ"ש בפע"ח, והיינו שבה מאיר מבחי' אבא בחי' המוחין, וכמו בידיעת התינוק ההלכה שמלובש בההלכה כל שכל העמוק שמשיג הגדול או בדבר קטן הויות דאביי ורבא שבהדין הנגלה שלהם שאמרו מלובש ומרומז הסודות עליונים דע"ס, כמו"כ בבחי' המצה יש בבחי' קטנות זו מאור המוחין דאור אבא שורש כל האצילות, לכן בה וע"י נמשך החיזוק בהאמונה, וזהו מיכלא דמהימנותא, מהימנותא בחי' מל' ומבחי' אבא מתלבש בקטנות כמו במצות אכילת מצה לחזק ולרעות האמונה, היוצא מזה שע"י אכילת מצה נמשך המשכת הדעת מבחי' ד"ע לחזק האמונה כו'].

ועפ"ז יובן מה שאמרו בירושלמי הנ"ל כל האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו, כי הנה ארז"ל פסחים דמ"ט ע"ב כל העוסק בתורה בפני ע"ה כאלו בועל ארוסתו בפניו שנא' תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה, פי' כי הנה התורה היא בחי' ארוסה לכל ישראל (היינו גם לע"ה ע' בפי' רש"י ז"ל) שזהו שאמרו א"ת מורשה אלא מאורסה בחי' ארוסה, וכמו"כ נק' התורה בשם לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכן נמשל הלחם לענין הזווג כמ"ש ביוסף כ"א הלחם אשר הוא אוכל, וכן אמר יתרו קראן לו ויאכל לחם וארז"ל במד"ר שמות ספ"א שמא ישא אחת מכם כו', ולכן כאשר לומד תורה בפני ע"ה הוי כאלו בועל ארוסתו בפניו כי הלומד תורה הוא ממשיך מבחי' החכמה באותיות התורה שהוא כדמיון הזווג שהטפה נמשכת ממוח האב כו', וכשלומד בפני ע"ה הוי כאלו בועל ארוסתו בפניו. וכמו"כ יובן ענין אכילת מצה בע"פ, כי מצה הוא בחי' המשכת מוח הדעת והזווג נק' בשם המשכת הדעת כמ"ש והאדם ידע כו', ולכן כאשר אוכל מצה בע"פ הוי כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו שהיחוד זה דהמשכת מוח הדעת הזמן הוא בליל פסח דוקא, ולכן כאשר אוכל המצה בע"פ קודם הזמן הוא כאלו בועל ארוסתו