רלה

אבל ענין אנכי הוי' אלקיך כו' פי' אנכי הוא בחי' אנכי מי שאנכי בחי' עצמותו ומהותו ולא מה שהוא בחי' הארה בעלמא כו', לכן מצד בחי' זה יכול להיות אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו לצאת מבחי' המצרים וגבולים. והענין הוא דכמו שיש מצרים בקליפה כמו"כ יש בחי' מצרים בקדושה והיינו בחי' הגבלת העולמות, וכמ"ש אשר שמתי חול גבול לים, שכמו שיש גבול למטה שהים א"א לו לצאת יותר מהגבול אשר הוגבל לו כו', כמו"כ למעלה בעולמות עליונים הם ג"כ בבחי' גבול ומדה כו', אבל מבחי' אנכי הוי' אלקיך נמשך אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו לצאת מארץ מצרים בחי' מצרים וגבולים המגבילים ומעלימים ומסתירים על גילוי אלקותו ית', כ"א להיות לו ית' דירה בתחתונים שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ולא שיהי' בבחי' גבול כו', ובחי' זו הוא מצד בחי' אנכי שהוא למעלה מגדר גבול ומקום יכול להיות גילוי אלקות גם למטה כמו למעלה, [כי לפניו ית' שוה אצי' כמו עשי' וכמ"ש כולם בחכ' עשית שגם החכ' נחשבת לפניו ית' כמו עשי' גשמית, לכן מצד בחי' אנכי בחי' כתר יכול להיות גילוי אלקות בעשי' כמו באצי' אשר באצי' מאיר בחי' חכמה אור אבא].

ב) והנה בנפש האדם יש ג"כ בחי' מצרים וגבולים וכמ"ש רז"ל באדר"נ פל"א שכל מה שברא הקב"ה בעולם יש באדם ג"כ שהאדם הוא עולם קטן, א"כ מאחר שכל העולמות הם מצרים וגבולי', א"כ יש בחי' זו דמיצר גם באדם, והיינו מ"ש בכתבי האריז"ל שבחי' מצרים באדם הוא בחי' מיצר הגרון כו'. וביאור הענין הנה באדם יש בחי' מוח ולב, והנה כאשר מתבונן במוחו בגדולת אוא"ס ב"ה אם הי' מאיר בלב בשלימות כמו שהוא במוחו הי' האדם באופן אחר והי' מהפך המדות כו', ואנו רואים שאף שיתבונן האדם בגדולת א"ס ב"ה במוחו בהתבוננו' ואעפ"כ אינו מגיע ללבו כ"כ להתפעל באהוי"ר, והיינו מפני מיצר הגרון שמפסיק בין מוח ולב ואינו מגיע מהתבוננו' שבמוחו ללבו כ"א חלק עשירי, וזהו ענין בחי' מיצר הגרון שמפסיק בין מוח ולב, ומונע ומעכב שלא יתפעל מההתבוננות כו'. אבל בחי' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ שע"י בחי' אנכי יכולים לצאת מהמצרים וגבולים המגבילים ומסתירים כו' להיות נמשך גילוי אלקותו ית' בלב האדם בגילוי ועי"ז יומשך גילוי אלקות גם בעולמות להיות לו ית' דירה בתחתונים כו'.

וזהו מ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא אמר אשר בראתי יש מאין כי הבריאה יש מאין היא רק מהארה בעלמא, אבל יצ"מ הוא מבחי' אנכי מי