רלד

דבר פלא יותר כי כל הנסים דיצ"מ היו יש מיש כמו מכה הראשונה מהעשרה מכות הי' שממים נעשה דם, ועד"ז כל הנסים דיצ"מ שהיו כולם יש מיש, אבל בריאת שמים וארץ הוא יש מאין והל"ל אנכי הוי' אלקיך אשר בראתי שמו"א, שזהו פלא יותר, ורק במאמר ג' גבי שבת כתי' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אך הענין הוא דהנה באמת בחי' יצ"מ הוא יותר דבר פלא מבריאת השמים וארץ, כי הנה בריאת העולמות הוא יש מאין, פי' מאין מהארה בעלמא והיינו מבחי' דבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו שכל השתלשלות העולמות נתהוו מבחי' הדבור והדבור הוא בחי' אחרונה, ואף שבחי' הדבור נמשך מבחי' חכמה כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, עכ"ז היא רק הארה בעלמא כו' שהוא הארת החכמה המאיר בדבור, והוא בחי' הגילוי לזולת, וכמשל באדם הנה הדבור הוא רק הגילוי לזולתו אבל לעצמו אינו צריך לדבור כלל, כמו"כ יובן למעלה שבחי' הדבור הוא בחי' אחרונה שאינו נוגע לעצמותו כלל כו', וזהו בחי' מלכותך מלכות כל עולמים כמו שענין המלוכה הוא רק מלך שמו נקרא עליהם שהתפשטות המלך על בני מדינתו הוא רק בחי' שם המלך כמ"ש ויצא שם דוד בכל הארצות, התפשטות בחי' שמו בלבד שהוא רק הארה בעלמא ולא עצמותו, וכמשל ענין השם של האדם הוא רק לזולתו שיקראו אותו בשמו אבל לעצמו אינו צריך לשמו כלל, כך הנה יובן למעלה ששורש כל השתלשלות העולמות הוא רק מבחי' שמו בלבד שהוא שם והארה בעלמא כו', וכמו שאנו רואים בנפש האדם שבחי' דבור האדם הוא נעשה נפרד מהאדם שהדבור יוצא לחוץ כו', כמו"כ יובן למעלה הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו, מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א כמ"ש בסש"ב ח"ב, ונמצא כי התהוות העולמות מבחי' הדבור הוא שיהי' בחי' יש מאין שהוא בחי' יש ודבר נפרד, שכל עולם מובדל מחבירו וכל עולם הוא בבחי' גבול ויש ודבר כו', והיינו מפני ששרש השתלשלות העולמות הם רק מהארה בעלמא לכן בהשתלשלות למטה נעשה מזה יש ודבר נפרד, וזהו בחי' בריאת שמו"א בחי' יש מאין. וזהו מ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א, וכמ"ש במד"ר פ' וארא פי"ב בני סוריא לא יעלו לרומי כו' ששמים וארץ הם דברים נפרדים זמ"ז ואף שהשמים משפיעים בארץ וכמ"ש במ"א ע"פ אני אענה את השמים כו', אעפ"כ השמים הם בחי' לבד כו' והארץ בחי' בפ"ע כו', רק שבמ"ת ביטל הגזירה כמ"ש וירד הוי' על הר סיני כו'.