רכד

רוחות הם בטלים לגבי האל"ף אלופו של עולם. ולע"ל נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד והקשו אטו האידנא לאו אחד הוא כו', אך הענין הוא דלע"ל כשיהי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי עין בעין יראו יתגלה בחי' ד"ע איך דכולא קמי' כלא חשיב, וזהו ה' אחד שיבינו הכל איך הז' רקיעים והארץ והד' רוחות בטלים לגבי האל"ף אלופו של עולם, אבל עכשיו צ"ל בק"ש ה' אחד הגם כי אינו משיג בחי' ד"ע עכ"ז צריך לידע ולהעמיק דעתו איך שבאמת הוא אחד, וזהו מה שפי' רש"י על הוי' אלקינו ה' אחד מה שלע"ל יהי' הוי' אחד עכשיו הוא הוי' אלקינו, פי' כי לע"ל כשיהי' ונגלה כבוד ה' וישיגו כולם בחי' אחד וכמ"ש ולעבדו שכם אחד, עכשיו הוא הוי' אלקינו שרק נש"י בק"ש מעמיקי' דעתם לידע שבאמת ה' אחד, רק שלעיני בשר נראה העולם בחי' ז"ר וארץ וד"ר ומעלה ומטה ליש ודבר נפרד שהוא בחי' מקום וכמו"כ בבחי' זמן, אבל באמת הנה הוא ית' הוא למעלה מן המקום וזמן והם בטלים אליו ית' שלזה מרמז תיבת אחד א' ח' ד' כו', ולכן בק"ש צ"ל אחד דוקא.

והנה בגלות בחי' אחד מסתלק בבחי' יחיד וזהו קוב"ה סליק לעילא ולעילא, כי פי' קוב"ה הנה קדוש הוא בחי' סוכ"ע וברוך הוא בחי' ממכ"ע, והוא"ו הוא בחי' ההמשכה להיות סוכ"ע וממכ"ע [עמ"ש מזה בלק"ת בד"ה צאינה וראינה הראשון פ"ב, ומ"ש קוב"ה בגלותא כו' קוב"ה סוכ"ע וממכ"ע מסתלק בבחי' יחיד, זהו עפמ"ש בד"ה צאינה הנ"ל שהוא"ו שבתי' קדוש זהו ההמשכה מבחי' קדש העליון שלמעלה מעלה מבחי' קדוש בוא"ו, ושזהו ענין שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' כו', וצ"ל שזהו בחי' שפע הפנימיות וכמובן ג"כ ממ"ש בתו"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם שהמשכה זו תלוי' בישראל עם קרובו, וע' בלק"ת בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י ספ"א]. והנה קוב"ה בחי' סוכ"ע וממכ"ע בגלותא מסתלק לעילא לעילא בבחי' יחיד, אשר שם כחשיכה כאורה ומצד זה נמשך הגלות, דהנה כשמאיר בחי' אחד א"א להיות בחי' גלות כי אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד, שישראל הם הממשיכים להיות אחד וכמארז"ל תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו ומי כעמך כישראל גוי אחד כו' שהם ממשיכים בחי' אחד וממילא א"א להיות בחי' גלות, אבל כשבחי' אחד מסתלק בבחי' יחיד אשר שם כחשיכה כאורה שוין הנה מצד זה יכול להיות בחי' גלות וזהו בחי' עיבור שאינו מאיר בחי' אחד בגילוי כ"א בחי' זו הוא בבחי' עיבור בהעלם.