ריא

ד) ומעתה יובן מה שבהמגילה נאמר לא יסוף שלמדו בירושלמי בגז"ש מלא יסף הנא' במ"ת קול גדול ולא יסף שפי' לא פסק. כי הנה ארז"ל במדרש שוחר טוב פי"ט ע"פ מלא קרנך שמן וכ"ה במד"ר ויקרא פ"ב, כ"מ שנא' לי אינו זז לא בעוה"ב ולא בעוה"ז, כמו כי לי בנ"י עבדים, וכמו בדוד שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך, שפי' לי הוא ל' נצחיות והיינו כי נמשך מבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' השתל' כי בהשתלשלות המדות יש חו"ג שמדת הגבורה הוא בחי' דין מנגד לבחי' החסד שמצד זה נמשך גלות כו', אבל כ"מ שנאמר לי אינו זז שנמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי שנמשך בחי' זו על תמידית ואין בזה שינוים, ועד"ז הוא בחי' התורה שהוא בחי' קול גדול בחי' פנימיות בינה ולא יסף שלא פסק שתמיד נמשך בחי' זו (כמו מהמעין שנמשך תמיד בלי הפסק כו', ע' בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון מענין ממעייני הישועה). וזהו ההפרש בין אכלו רעים לשתו ושכרו דודים שבחי' זיווג בחי' דודים יכול להיות נפסק כמו בגלות שרחל מבכה על בניה כי איננו, שקאי על הוא"ו שמסתלק לעילא ולעילא בגלותא, אבל רעים הם בחי' חו"ב זיווגייהו תדיר שנמשך מבחי' אוא"ס שלא שניתי כו', וזהו קול גדול ע"ד גדול הוי' ולגדולתו אין חקר, וכמו באברהם שנאמר משתה גדול וארז"ל גדול עולמים הי' שם כו'.

והנה במד"ר פ' יתרו ס"פ ך"ח ארז"ל ע"פ קול גדול שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו, ולא כל הנביאים בלבד קבלו נבואתם מסיני אלא אף כל החכמים כו', רבנן אמרי שלא הי' לו בת קול, ובמד"ר ס"פ בלק קול גדול שהי' הולך מסוף העולם ועד סופו, והענין הוא דהנה כתיב קול דודי הנה זה בא לשון הוה שנמשך תמיד בחי' קול גדול זה, רק שנמשך בבחי' דילוג כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי ושם פ"ג, ובהביאור ע"פ הנ"ל שקאי על קול התורה. וזהו משארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, פי' כי קול הוא בחי' המשכה כמו שאנו רואים באדם שהקול הוא בחי' המשכה פנימיות, ועד"ז יובן בקול דתורה שכאשר האדם קורא בתורה בפסוק ושא"ד הנה נמשך בו בחי' קול גדול ממש שהי' בסיני, וזהו כל הנביאים קבלו נבואתם מסיני אפילו הנביאים שהיו אלף שנים אחר מ"ת כי כל נבואה הוא מאצי', רק שנביאים מקבלים ע"י נו"ה דאצי', אבל מ"מ הוא מאצי', ולא עוד