רז

שהוא בקדושה, וכמשארז"ל שהר סיני הוא הר נמוך והיינו הגם שהוא הר מ"מ הוא הר נמוך בחי' ביטול ושפלות כי על הרים גבנונים הנ"ל לא ניתן התורה כ"א על הר סיני שהוא בחי' ביטול כי השראת השכינה היא במקום הביטול דוקא.

אך הנה כדי שיהי' גילוי אלקות גם על הרי בתר הם טורי דפרודא הנ"ל זהו ע"י צבי ועופר האילים, כי הנה הצבי הוא קל ברגליו כמ"ש רז"ל ורץ כצבי, וכתי' (ש"ב ב' י"ח) ועשהאל קל ברגליו כאחד הצביים אשר בשדה, ועופר האילים הוא איל בחור שהם קלים ברגליהם מאד שרצים מהר לבקעה ומבקעה להר, והנה לרוב קלותם אינם מרכבה לאדם שהאדם אינו יכול לרכוב עליהם כו', כמו"כ עד"ז יובן בנמשל למעלה שיש בחי' אדם ואוא"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' אדם וכמ"ש כי לא אדם הוא, וזהו אדם אדמה לעליון היינו לבחי' כי לא אדם כו', וכדי שיומשך גילוי אלקותו ית' גם בהרי בתר טורי דפרודא צ"ל נמשך מבחי' הגבוה ביותר כי כל הגבוה ביותר יכול להשפיל א"ע ביותר. וזהו סב דמה לך דודי לצבי כו' על הרי בתר, שכדי שיהי' הגילוי גם בהרי בתר טורי דפרודא, צ"ל דמה לך היינו לעצמותו ית' שלמעלה מבחי' אדם שזהו אדם אדמה לעליון בחי' כי לא אדם כו', ובחי' זו נמשך ע"י הצבי ועופר האיילים שהם קלים ברגליהם להוליך למטה מטה גם בבחי' הרי בתר טורי דפרודא כו'.

וזהו מ"ש בזהר איהי עפר בקמץ ואיהו עופר בחולם, דהנה עפר ועפר אתוון דדין הם כאתוון דדין, והנה ישראל בגלות נמשלים לעפר כמשרז"ל כתיב ושמתי את זרעך כעפר הארץ, וכתי' ככוכבי השמים, כשהם עולין עולים עד לכוכבים וכשהם יורדין יורדי' עד לעפר, נמצא ישראל בגלות הם כעפר הארץ ואזי איהו עפר שנמשך ע"י עופר האילים להיות מקימי מעפר דל. וזהו מ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, שארז"ל לא מאסתים בגלות בבל כו' שקחשיב כאן ד' מלכיות וכדי שיהי' הגילוי גם בד' מלכיות גלו לעילם כו', נאמר ואף גם זאת, פי' זאת היא בחי' שכינה בחי' מל' המקבל מבחי' זה, גם הוא ריבוי ואף הוא ריבוי שני, והיינו שריבוי הגם רומז לבחי' דודי, ואף רומז עוד לבחי' עליונה יותר, היינו בחי' דמה לך כנ"ל לבחי' כי לא אדם הוא כו', והיינו שכדי שיהי' הגילוי גם בגלות בהרי בתר זהו ע"י צבי ועופר האילים שנמשך מלמעלה מבחי' אדם כו'.