רא

יעו"ש, א"כ הרי אדרבה החסד דאצי' נק' גדול, משא"כ לרוממות עצמותו אינו שייך לקרותו בשם גדול כלל. אך הענין הוא דהנה הכלי לגילוי בחי' הגדולה דרב חסד הוא דוקא בחי' חסד דאצי', והיינו מפני כי בחי' רב חסד נמשך מצד רוממות גדולתו העצמית והוא היש האמיתי וכולם בטלים ממש, לכן מצד רוממות גדולתו נמשך השפעת הטוב והחסד, וזה א"א להיות נמשך כ"א בבחי' חסד דאצי' דוקא שהוא בחי' חסד זוטא, פי' חסד זוטא שבא מחמת בחי' הקטנות שמקטין ומשפיל א"ע עד שאינו נחשב לכלום לכן משפיע לזולתו הנה מצד טעם זה גופא הוא כלי לקבל השפעת בחי' רב חסד שבא מחמת הגדלת עצמותו ית' וכולם בטלים ממש כו', וזהו החסד דאצי' שנק' חסד זוטא מחמת שאינו בבחי' מציאות כלל כ"א בבחי' ביטול, וזהו כמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא כו', וזהו כענין גדלות ראשון וגדלות שני לקבל מבחי' מוחין דגדלות, ולא מבחי' מוחין דיניקה כו'.

ובאמת יש ב' פירושי' בפי' לך ה' הגדולה, הא' הוא כי מדת הגדולה בטל וטפל לך לעצמותו ית', כמ"ש בתו"א בד"ה ויושט, ובד"ה וארא, ובלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו פ"א. והב' לך ה' הגדולה שנמשך בבחי' הגדולה כו' [ע' בד"ה משה ידבר, וכמ"ש במד"ר במדבר פ"א כשם שיש לי תלוי ראש על כל העולם שנא' לך ה'