קצט

הטוב לזולתו ואינו משייר לעצמו כ"א ניזון מהשיריים מחמת שהוא בעצמו אינו תופס אצלו מקום כלל, לכן אומר לעצמו מה אני שאשייר לעצמי הטוב הלזה ובאמת פחות ערכי מזולתי שהוא יותר חשוב ממני, לכן הוא נותן לזולתו ולעצמו אינו משייר כ"א השיריים מחמת פחיתות ערכו, וזהו נק' חסד שמחמת הביטול. משא"כ מי שאינו מחשב פחיתות ערכו והוא מחזיק עצמו ליש לכן נדמה לו שצריך זאת לעצמו, רק המותרות יתן לצדקה, וגם ע"פ הדין אינו צריך ליתן לצדקה יותר מחומש, ומי שהוא יותר יש נדמה לו שהכל צריך ואינו יכול ליתן לצדקה כלל. אבל מצד מדת החסד שהוא מחמת הביטול שמחשב פחיתות ערכו יכול ליתן הכל לצדקה ואינו משייר לעצמו כ"א המותרות כו', שזהו חסד דאברהם שהי' בבחי' ביטול מאד והוא בחי' חסד דמ"ה.

ולכן ארז"ל (ספ"ד דסוכה דמ"ט) בת נדיב בתו של אברהם שנק' נדיב שהוא מדריגה גבוה מאד, וכמ"ש בספר אורחות צדיקים בשער י"ז הוא שער הנדיבות, שיש נדיב בממונו ויש נדיב בגופו ויש נדיב בחכמה, וכולם היו באברהם שנדב ממונו וגופו ונפשו מחמת אהבת ה', וכמ"ש בפרדס בערך הכינויים פ"ד בשם ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם על הארץ לא עשיתי מלאכתי שאברהם עומד שם במקומי וישמור משמרתי עכ"ל. ולכן נחשב מדת החסד דאברהם בלי גבול נגד חסד דשאר אנשים, אך באמת הוא בבחי' גבול מפני כי אברהם הי' ג"כ נברא כו'.

והנה חסד דאברהם נק' חסד זוטא, ולכאו' צ"ל מפני מה נק' חסד זוטא הלא החסד דאברהם [הי'] בריבוי מאד עד שלא הי' משייר לעצמו כ"א המותרות כו'. אך הענין הוא דמה שנק' חסד זוטא [הוא] לא מפני שהחסד הוא חסד קטן, כ"א שהחסד בא מחמת קטנות, דהיינו מה שמשפיל א"ע שאינו נחשב כלל שיצטרך לכל הטוב כ"א שזולתו יותר טוב ממנו לכן נותן כל הטוב לזולתו כו', ולזה נק' חסד זוטא דהיינו שבא מבחי' שמקטין ומשפיל א"ע. ולכן החסד דאברהם הוא מרכבה לבחי' חסד דאצי' שהוא ג"כ בבחי' קטנות, והיינו שאינו קטנות ח"ו שהרי אפי' בחי' הדבור שלמעלה הוא בבחי' פרצוף וכ"ש המדות, ובפרט מדת החסד שהוא יומא דאזיל עם כולא יומין שזהו בחי' עננא דאהרן כמ"ש במ"א בענין יומם יצוה, יומם במ"ם, ע'