קעא

נא' כמ"פ ואתה תשמע השמים (מ"א ח'), וצ"ל מהו הבקשה מן השמים דוקא, אך הענין הוא דהנה שמים הוא בחי' אש ומים, אש הוא בחי' גבורה בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ומים יורדין מגבוה לנמוך שהוא בחי' חסד שמלמעלמ"ט, ומדת הת"ת מחבר חו"ג כנודע, וזהו בחי' שמים שהוא כללות המדות ז"א דאצי', ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות, אבל מתיבת אש אין בו רק אות השי"ן בלבד (ואות אל"ף מתיבת אש י"ל שיוצא מניקוד הקמץ שתחת השי"ן שמוציא אל"ף כנודע מספרי הדקדוק), והיינו מפני כי ז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש זכר חסדו, וגם מים שרומז לבחי' חסד הוא בחי' יומם דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזהר, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה מצה זו ובכ"ד, וזהו הבקשה הבט משמים והשקיפה כו' מן השמים דוקא כי כשנמשך במדות אז ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי מצד המדות הנה אהבה היא פנימיות החסד והשנאה היא בחי' הגבורה ולכן כשנמשך במדות אזי ואוהב את יעקב, אבל בגלותא הנה אמרו בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא דהיינו לבחי' יחיד שלאו מכל אינון מדות כלל שגם החכ' כעשי' גשמית נחשבת לפניו וכ"ש בחי' המדות אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו, לכן מצד זה נמשך הגלות, שמצד בחי' זו יכול להיות נמשך השפע לאו"ה כו', כי הנה כתי' רם על כל גוים הוי' שאו"ה מקבלים חיות מצד רוממות ה' והתנשאותו בעצמותו כביכול שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין עליונים ותחתונים ואין להם יחוס ושייכות אליו כלל ומזה נמשך ממשלת האו"ה על ישראל בזמן הגלות גוים מרקדין בהיכלו כו' כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שאינו תופס מקום כלל, וכך כל העולמות עליונים ותחתונים כולא כלא ממש חשיבי קמי קוב"ה, וכדכתיב כי נשגב