קסז

צ"ד שבת ירושה, אבל מצד הנשמה שבבי"ע אינה ירושה לך, ולכן צ"ל תפלה סולם לחבר ב' חלקי הנשמה ואזי התורה מורשה, וזהו שעליי' התומ"צ בשבת כי אז עליות העולמות כו'. ובספר זהרי חמה ויחי דרי"ו ע"א בפי' לעולם יירשו ארץ ירותת עלמין כלומר ירושת עולם כדין הירושה שאין לה הפסק כלל, משא"כ במתנה, וז"ש לעולם יירשו ארץ כי מאחר שהיא בלשון ירושה היא לעולם עכ"ל. עוי"ל כי תורה יש בה ב' בחי', הא' מה שנתלבשה בז"א ש"ס משנה, הב' ג"ר שבאים בסוד תוס', והבחי' א' ירושה, והב' מתנה ויש לה הפסק כי לפעמים מחמת החטא מסתלקים ג"ר, ולמטה זהו ע"ד פ"א שחרית ופ"א ערבית זהו ירושה, אכן ע"ד לא ימוש ספר התורה כו' שזהו ברכה (מנחות צ"ט סע"ב) זהו מתנה כו'. עוי"ל כי תורת ה' ובתורתו כו'. עוי"ל נובלות ועצמיות כו'. עוי"ל שזה שיהי' תורתו אומנתו זהו מתנה כו', גם ע"ד אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא כו' עד א' להוראה. עוי"ל דרך כלל לכל ישראל התורה היא ירושה ואין לה הפסק וז"ש מורשה קהלת יעקב, אבל לכל א' בפרט התורה אינה ירושה לך, וכמו שארז"ל בנדרים דפ"א ע"א מפני מה אין מצוי שיהיו בני ת"ח ג"כ ת"ח כמותם שלא יאמרו התורה ירושה היא, ולכן לזה צריך זכות כדאיתא גבי רב יוסף פ"ז דב"מ דפ"ה סע"א שהתענה ג"כ ק"ך תעניות עד דאקריוהו מ"ש בישעי' ססי' נ"ט לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם ע"ש, ובנדרים שם משמע אשר זהו ע"י שמברכין בתורה תחלה כו' ע"ש.

עוי"ל דארז"ל כי לשון מתנה למי שראוי ליורשו אין לה הפסק (נימוקי יוסף דרך"ב והאלפס דרך"ה), וא"כ מה שזהו מתנה זהו עילוי יותר, וכיון שבישראל נאמר מורשה קהלת יעקב שהם ראויים לירש התורה והארץ והעוה"ב בבחי' ירושה ממש, והיינו כי אורייתא מחו"ב נפקת וישראל הם ז"א שנק' בן לאו"א כו', וכן איתא ע"פ כבד את אביך זה תושב"כ וכמארז"ל מוסר אביך זה תושב"כ ותורת אמך זה תושבע"פ כו', וזהו ענין בן העוה"ב שהוא בן ממש לעוה"ב וכן יש להם חלק לעוה"ב, חלק דוקא ע"ד שחלק מחכמתו כו', לכן גם מה שבא בבחי' מתנה אין לו הפסק. וענין ירושה זו זהו כמ"ש במדרש תלים סי' ה' ע"פ למנצח על הנחילות שנחלתם אותי כמ"ש חלקי הוי' אמרה נפשי כו', וח"ו אין ירושה זו כמו למטה שהמוריש אינו בעולם ח"ו [דהלא ארז"ל במד"ר פ' תרומה עשו לי קיטון א' שאדור בתוכה כו'], כ"א למעלה ענין הירושה להיות בחי' ברא כרעא דאבוה כו', וזהו יעקב חבל נחלתו, ולבא לבחינה זו זהו ע"י סולם מוצב והו"ע