קסה

נמצא מובן לפ"ז ההפרש ששניהם אמת, שבמקור התורה דהיינו בחכמתו ורצונו ית' ניתן לנו ממקום הגבוה יותר ממה שהם השיגו ברוחניות ע"י העלאת מ"נ שלהם דהיינו מה שקיימו כל התורה, והיינו שלא זכו לתורה פי' שלא הגיעו בעבודת נפשם למקור התורה באמיתתה כנ"ל. אבל בזאת יתרון מעלתם עלינו שהרי אין אנחנו משיגים בנפשינו כלל מאור חכמה דאצי' הגנוזה ומלובשת בפ' קדש רק שחסד ה' עלינו שזיכנו להתקשר נפשנו בעצמותו ית' ע"ד סגולה שנכתוב פ' קדש ונניח אותו על היד ועל הראש [לשעבד הלב והמוח] ועי"ז יתלבש בנפשנו חכ' דאצי', אבל אין הנפש מכרת כלל מהות ההמשכה ואפילו יהי' בה העלאת מ"נ אין בכחה לעורר כלל המשכת מהות חכמה דאצי' להיות כי א"א לה להשיג כ"א ביטול עולם השפל הזה לאלקות, ועולם הגלגלים דעשי' הוא מלבושי נוגה לבד כידוע, ואיך יתפש בה אפילו הארה דהארה מחכ' דאצי' מקור כל האורות דאצי', רק בדרך הלבשה מתלבשת בתפילין שגנוז בה בהעלם, ועי"ז מתקשרת הנפש בג"ע העליון בזיו הארת החכ' דמל' דאצי' שבתוכה חכ' דאצי', וזהו הקבלת שכר ממעשה המצות [ומ"מ מעשה המצוה עצמה גבוה יותר].

אבל האבות השיגו בחייהם בחי' עולם הבריאה וגם אורות דמל' דאצי' המלובש בבריאה ע"י עבודה ומס"נ שלהם (וע' בהרמ"ז ר"פ וארא עמש"ש בזהר דכ"ג ואלין דמתחזיין לא זכי בהו בר נש עד דאתו אבהן וע"ד כתיב וארא דחמי אינון גוונין דאתגליין כו', וז"ל בבריאה יש שני בחי' אחת הוא אור העצמי שלה כו', והשני אור אימא דאצי' המאיר בבריאה כו', והאבות זכו לאל שדי הוא האור הבריאה בעצמו כו', אך מרע"ה זכה לגילוי בחי' אור האצי' המאיר בבריאה עכ"ד, ויש לכוונו עם מש"כ) וכמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע וכמ"ש בזהר פ' לך ד"פ ע"א ע"ש, וכן ביעקב ע"י עבודת המקלות השיג בנפשו ממש חכ' שבמל' כו', ומ"מ במקור התורה חכים ולא בחכ' ידיעא כמו שהיא בחכ' דאצי' לא השיגו כלום, וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם כמ"ש במ"א, ומצד זה עבודתינו במצות מעשיות גבוה הרבה מעבודתם שבמצות מלובש חכמתו ורצונו ממש כנ"ל, וזהו שלא זכו לתורה.

ועפ"ז יובן ענין מתנה דיש בזה מעלה כנ"ל, וגם חסרון כמבואר בפ' בתרא דברכות בענין ההפרש בין שחלק ובין שנתן כו', ומבואר במג"א סי' רכ"ד