קמו

נמשך גשמי' כו', ומה שנתהווה גוף הבהמה גשמי' זהו ע"י בחי' סוכ"ע שהוא כל יכול, ע' בד"ה ביום השמע"צ סובב וממלא שלא נדפס, ורק נפש הבהמה נמשך בבחי' השתלשלו' מבחי' פני שור שבמרכבה, ולכך ע"י הקרבן שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח כשמתעלה הבהמה למעלה לשרשה עי"ז נעשה למעלה עלי' גם לבחי' פני שור כו' שהוא שרש שרשה כו', לפי שיש בכח הבהמה המשכה מבחי' סוכ"ע שהוא גוף הבהמה המתהוה מבחי' סוכ"ע דוקא.

ועוד לפי שכשנמצא הבהמה למטה זהו ע"י נפילה ושבירה שהוא מבחי' עולם התהו שהיו שם ריבוי האורות ונפלו בשבירה, ונמצא שכשנתעלה נפש הבהמה למעלה עי"ז נעשה הנאה גם לשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה לפי ששרשה מעולם התהו שהי' שם ריבוי אורות. וזהו ע"ד כמו שאנו רואים שהאדם מקבל חיות מהמאכל אף שהאדם הוא למעלה במדרגה מבחי' המאכל, שהמאכל הוא צומח והאדם הוא מדבר ואעפ"כ הוא מקבל חיות דוקא מהמאכל, והיינו לפי שיש בהמאכל ניצוץ אלקי גבוה מבחי' ניצוץ האדם וע"כ הוא מחי' את האדם וכמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דהיינו מוצא פי הוי' שבמאכל שהוא בחי' מאמר תדשא האדץ דשא, והגם שבהאדם יש ג"כ מוצא פי הוי' הוא מאמר נעשה אדם כו', אך לפי שהמוצא פי הוי' שבלחם הוא למעלה מבחי' מוצא פי הוי' שבאדם, לפי שהמאכל הוא מה שנפל בשבירה וע"כ שרשו מעולם התהו שקדם לתיקון, וע"כ יש בכח המאכל להחיות את האדם. וכך לפי ששרש נפש הבהמה הוא ממה שנפל בשבירה ושרשה מעולם התהו שקדם לתיקון, לכן הקרבת הבהמה שמתעלה לשרשה היא נעשית בחי' מאכל לשורשה בחי' המרכבה, וכמו המאכל שמחי' את האדם כמו"כ הקרבת הבהמה היא בחי' לחם להמרכבה עליונה שז"ע לחמי לאשי הם השרפי' בחי' המרכבה העליונה, ע' בד"ה אם כסף (ך"ז), ומה גם שהתהוות גוף הבהמה גשמי' הוא מבחי' סוכ"ע כל יכול, וכמ"ש באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי שדקדק לשון הזהר ואתהניין מיסודא ועיקרא דילהון ופי' הטעם מפני שהוא בחי' אור חוזר מלמטלמ"ע מתחתית העשי' שמתגלית שם ביתר שאת מבחי'