קמ

כו', אבל בפנימיות הלב הוא בחי' עומק הלב שהוא התקשרות עצמי' של נה"א, וזהו ענין קטרת כי קטרת הוא לשון התקשרות וכמו שאמר רשב"י בחד קטירא כו' בי' אחידא בי' להיטא, והוא בחי' רצון פשוט לאלקות עד שאינו רוצה בשום דבר זולתו ית', וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, והנה ע"ז כתיב שמן וקטרת ישמח לב דהיינו ע"י קטרת נמשך בחי' שמן כי שמן שייך לקטרת, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות כו' יקטירנה כו', והנה כתיב שמן ימינו יקרא שהוא בחי' חסד דא"א ע' בלק"ת ד"ה בהעלותך, ובד"ה ואברהם זקן (ך"ז) מענין חסד של אמת חסד דקשוט יעו"ש, והוא בחי' כשמן הטוב היורד על הזקן שהוא בחי' רב חסד שנמשך ע"י הראש בבחי' מוחין כי אבא מלביש חסד דא"א, וענין יורד על הזקן היינו בבחי' י"ג ת"ד בפנימיות השערות, וזהו ישנו ג"כ בתפלה. ובזה יובן מה שהתפלה נק' בשם גומל נפשו גמ"ח שעיקר הוא גמ"ח המשכת חסד עליון הנ"ל והקטורת היא בחי' נפילת אפיים כי נפילת אפיים הוא בחי' מס"נ ממש וכמ"ש בזהר ס"פ במדבר דק"ך ע"ב ודקך"ג א'.

ה) והנה על בחי' חסד זה נא' כי אמרתי עולם חסד יבנה, והנה בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה יש שני פירושים, הא' שעיקר בריאת העולם הי' מצד כי חפץ חסד הוא שכך עלה ברצונו לפי שטבע הטוב להטיב, והב' כי עולם הוא לשון זמן והיינו שלעולם צריך להמשיך בחי' חסד, וזהו חסד יבנה שצריך לבנות בחי' החסד שיומשך בעולם, שעכשיו באתעדל"ת תליא מילתא כי מתחלת הבריאה הי' מצד בחי' כי חפץ חסד הוא ועכשיו במעשה התחתונים תליא כו', וז"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שלעולם צריך להמשיך בחי' חסד כו'. אמנם צ"ל שהרי ארז"ל בפרק שנו חכמים כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו', וכן כתיב כל פעל ה' למענהו עשה, ולפי מה שנת' בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה משמע להיפך שהוא רק חסד חנם להטיב לברואים לבד.

אך הענין הוא דהנה זו הקושי' עצמה יש ג"כ במעשה המצות שהרי ארז"ל בילקוט האזינו רמז תתקמ"ה בשם פסיקתא בשעה שישראל עושין רש"מ מוסיפים כח וגבורה שנא' ועתה יגדל נא כח אד' שע"י מעשה המצות נעשה הגדלה בבחי' כח אד' וכתיב הבו גודל לאלקינו, תנו עוז לאלקים שישראל מוסיפין כח למעלה, וכן להיפוך ח"ו בשעה שמכעיסי' אותו כביכול צור ילדך תשי, ובמד"ר איכה בפסוק