קלו

לחמי לאשי שהם בחי' לחם לאשי הם השרפים הנ"ל, עד שמתעלה לבחי' אוא"ס ממש והחיות נושאות את הכסא כנ"ל, וזהו ענין הקרבנות.

והנה עכשיו תיקנו התפלה במקום קרבנות כי הוא ג"כ להקריב נפשו הבהמיות שתוכלל למעלה בשרשה כי שרש נפש הבהמית של האדם הוא ג"כ מבחי' פני שור שבמרכבה, רק שהיא מבחי' פני אדם שבבחי' פני שור, וע"י התפלה מתעלה לשרשה, וזהו ענין ברכת יוצר אור שהוא אריכות הסיפור מענין ביטול והתפעלות המלאכים באהוי"ר איך שעומדי' ברום עולם ומשמיעי' ביראה כו' ושרפים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקדש מתנשאי' לעומת השרפים ואומרים ברוך כו', והנה ע"י אריכות ההתבוננות שמתבונן איך שהשרפים וחיות הקדש אומרים קדוש וברוך ובטלים בתכלית לאלקות עי"ז נקרב נפשו הבהמיות ג"כ לפי ששרשו ג"כ משם ורוצה גם הוא ליכלל למעלה להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, ועי"ז נעשה עלי' לבחי' נה"א ג"כ כמ"ש במ"א, וזהו ענין ק"ש שהוא למסור נפשו באחד שהוא בחי' ביטול של נה"א שהוא בחי' עלי' לאוא"ס ממש כמו והחיות נושאות את הכסא, והיינו שנה"א מתפעל מבחי' התבוננות של אוא"ס ממש איך שאני הוי' לא שניתי כו' וכולא קמי' כלא חשיב כמ"ש במ"א.

וכ"ז הוא בחי' זבח שהו"ע הקרבנות, אך מ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח היינו עיקר המכוון כי חפץ חסד הוא בחי' פנימית הרצון והיינו שעיקר המכוון הוא כדי שיהי' בחי' המשכה מלמעלה למטה, אבל מ"מ צריך להיות ג"כ בחי' זבח, וכמו למשל כשאדם רוצה לנסוע לאיזה מקום לקנות סחורה שיש לו רצון בנסיעה זו, אבל לא זהו עיקר המכוון, כי עיקר המכוון הוא הריווח שיהי' מזה כדי להחיות נפשו, ואם לא הריווח לא הי' רוצה ליסע כלל, אך מחמת הריווח ממילא יש לו רצון בנסיעה זו ג"כ לפי שאם לא הנסיעה לא ירויח. וזהו ג"כ ענין מ"ש חסד חפצתי ולא זבח, דהיינו שעיקר פנימיות הרצון הוא בחי' חסד, אך מ"מ יש לו רצון ג"כ בבחי' זבח רק שהוא בחי' חיצוני' הרצון, שלא זה הוא העיקר כי עיקר המכוון הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא, וכך הוא ענין התפלה שהוא העלאה מלמטה למעלה ותורה ומצות הוא המשכות מלמעלה למטה שהוא בחי' חסד.