קלד

הנשמה בגוף נק' בשם עיסקא, שכמו העיסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון, שמפלגא מלוה נוטל המקבל השכר ומפלגא פקדון שייך השכר להנותן, וכמו"כ בירידת הנשמה בגוף יש ב' בחי', היינו מה שהירידה צורך עלי' זהו השכר להנשמה ולהגוף, ויש ג"כ מזה ריוח למעלה שהוא הנותן, היינו כמ"ש הבו גודל לאלקינו וארז"ל במד"ר איכה בזמן שישראל עושין רצוש"מ מוסיפי' כח בגבורה של מעלה כמד"א באלקי' נעשה חיל.

ולהבין זה צ"ל מארז"ל על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות. ולהבין זה צ"ל מקודם פי' הפסוק מ"ש (הושע וא"ו פ"ו) כי חסד חפצתי ולא זבח, ולכאו' אינו מובן שהרי עיקר בהמ"ק הי' כדי להקריב קרבנות, וכן מלא כל תושב"כ מענין הקרבנות כמו אדם כי יקריב מכם קרבן וכדומה שיש כמה פרשיות בתורה מענין הקרבנות, ואיך אומר כי חסד חפצתי ולא זבח. אך הענין הוא דהנה קרבן הוא שמקריבין בהמה ע"ג המזבח, ובזה שמקריבין אותה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרשה ומקורה, דהנה ידוע שיש ד' חיות המרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם, והנה פני ארי' הוא שרש ומקור לכל חיות, ופני שור הוא שרש ומקור לכל בהמות, ופני נשר לכל העופות, ופני אדם לנפש השכליות, והגם שרחוקה מאד נפש הבהמה מבחי' פני שור שהוא מרכבה ממש לשכינה וצריך להיות רבבות מדרגות ביניהם, מ"מ הנה הוא שרש ומקור לבחי' נפש הבהמה רק שנמשכה ע"י ריבוי השתלשלו' עד שנעשה נפש הבהמה, וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו' וכ"ש אילנות, שבודאי אין ערוך העשב והאילן למזל המכה בו ואומר גדל ומ"מ הוא מקור ושרש להשפיע החיות בעשב והאילן שיצמח תפוח הגשמי, כמו"כ פני שור הגם שנפש הבהמה רחוקה מאד מבחי' פני שור, מ"מ פני שור הוא שרש ומקור לנפש הבהמה. והנה ע"י שמקריבין את הבהמה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה, ואח"כ מתכללת בבחי' פני ארי', וזהו ענין ארי' דאכיל קרבנין שהוא בחי' לאכללא שמאלא בימינא, שמתכלל הקרבן שעולה עד פני שור בבחי' ארי' שעל הימין כמ"ש בלק"ת בד"ה וארי' כבקר יאכל תבן די"א א', וע' בזהר בההקדמה ד' וא"ו ע"ב ובמק"מ שם מענין ארי' דאכיל קרבנין. ואח"כ מתעלי' עוד יותר, וזהו ענין