קלב

והיינו לפי' הא' ששבת היא מל' דאצי' מטרונה, א"כ נש"י ממשיכים מישראל דלעילא הוא ז"א שיומשך היחוד במל', וז"ס יחוד ו"ה, וכה"ג מצינו שכנס"י נק' חתן לגבי תורה כמ"ש מאורשה כו' והיינו כי תושבע"פ מל' וישראל ממשיכים מז"א תושב"כ אל תושבע"פ, ע"כ נק' חתן כמ"ש בד"ה תורה צוה, וזהו פי' כנס"י הוא בן זוגך. ולפי פי' הב' דשבת היא בינה ואין לה זוג מו"ק שלמטה ממנה אלא כי נש"י עלו במח' היא חכ' (כמ"ש בזח"א פ' חיי דקך"ג ע"א מח' ויובלא) ממשיכים האור בבינה, כי יסו"א מקבל מעתיק ממו"ס ומשפיע בבינה כו', וכן בעסק התורה שנק' מאורשה לישראל היינו שישראל ממשיכים אוא"ס בחו"ב כו' ע"י בכל מאדך כו'. וזהו פי' זכור את יום כו' כלומר שתהי' בבחי' זכור היינו בבחי' דכר להשפיע ביום השבת ולקדשו כדרך שהחתן מקדש הכלה, וכמאמר וינוחו בה ישראל מקדשי שמך, שמך היינו מל' או בינה וישראל ממשיכי' הקדושה מבחי' אתה קדוש בבחי' שמך קדוש.

ה) ומעתה יובן ענין זכור ושמור בדבור א' נאמרו, דהנה ארז"ל ביצה ט"ז א' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם, דלכאו' צ"ל הלא נת' שנש"י ממשיכים בשבת שזהו פי' לעשות את השבת, לעשות לתקן, וכאן אמרו ששבת היא מתנה רק לך והודיעם כו'. אך הענין דהנה יש בחי' שבת שגבוה יותר דמה שנת' כאן ענין שבת הוא ששבתו מבחי' הצמצומי' דשם אלקים שבעש"מ נאמר שם אלקים כנ"ל, ואח"כ שבת מכל מלאכתו שנתעלה בחי' שם אלקי' בשם הוי', אבל יש בחי' שבת להוי' אלקיך שהוא בחי' שבת שבתון שהוא גבוה יותר, ובחי' התענוג הוא מ"ש אז תתענג על הוי' שהוא למעלה משם הוי', דמ"ש וקראת לשבת ענג הוא רק הארה מבחי' ענג, אבל אז תתענג על הוי' הוא בחי' ענג בעצם ובחי' זו הוא בבחי' מתנה. וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שלגבי בחי' זו זכור ושמור הם בשוה שאינו תופס מקום כלל, ואעפ"כ צ"ל בחי' שמור כמשל האדם כשנותנים לו מתנה צריך לשמור אותה שלא יאבדה, כמו"כ בחי' שבת זו צריך ג"כ שמירה כו', וענין השמירה הוא שלא יהי' מגסי הרוח כמו שארז"ל אין אני והוא יכולים לדור, וכן כתיב (תלים ק"א) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וארז"ל חגיגה י"ד ב' א"ת מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, פי' אפי' שקר זה לא יכון לנגד עיניו כי מים תחתונים הגם שהם מקור לתענוגי' גשמי' עכ"ז צריך להבין שהכל בטל אליו ית', ולגבי בחי' שבת זה צ"ל השמירה אפי' בשקר כזה.

ובד"כ ג' בחי' דשבת הם ג' סעודות דשבת, ששבת דמעלי שבתא הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בחי' כלה היא סעודה ראשונה דשבת, וסעודה שני' הוא בחי' זכור את יום השבת שהוא בחי' המשכת הארת הענג כנ"ל, וסעודה שלישית הוא בחי' רעוא דכל רעוין בחי' זכור ושמור בדבור א' בחי' ענג בעצם כנ"ל וד"ל.