קכג

ובהיות כן שהשמחה צריך להיות בעבודת התורה והמצות דוקא (בד"ה ה' לי בעוזרי) הנה היא מלובשת במעשה המצות וכמ"ש וירא אלקי' את האור כי טוב וארז"ל כי טוב לגנוז כו', כי אורה ושמחה ענין א' הוא כמ"ש בת"א בד"ה ואתה תצוה, וצריך להיות גנוז אור השמחה במעשה המצות כו' דהיינו ע"ד התלבשות האור בהכלי למעלה, וגם כי ע"י גניזה של השמחה בהעבודה היא בבחי' אין בלי הרגש היש כו', כי העבודה היינו שהוא בבחי' עבד וקבלת עול ומזה עצמו הוא שמח שזכה להיות עבד למי שאמר והי' העולם ואין עוד מלבדו כו', וא"כ בחי' זו הוא היפך פלשתים דקדושה ג"כ שהוא השמחה בדביקות בה' בפילוש ובגילוי, והרי צריך להיות כי טוב לגנוז האור ושמחה בתוך העבודה היפך גילוי השמחה בעצמה כו', שמבחי' השמחה בעצמה לבד בלי העבודה יוכל לבא לבחי' יש כו', ומזה יוכל להיות נמשך יניקה לשמחה של הוללות הנק' פלשתים דקליפה, ע"ד שמפרעה דקדושה לפי שהוא עלמא דאתגליא מלשון ופרע את ראש האשה נמשך יניקה לפרעה דקליפה.

והנה לא מיבעיא במדת כל אדם שצריך להיות השמחה רק בעבודה כנ"ל, אלא אפי' בצדיקים שנאמר שמחו צדיקים בה' אעפ"כ א"צ להיות בבחי' פלשתים [דקדושה] בהתגלות השמחה בפילוש כמבוי המפולש לרה"ר, כי מזה יש יניקה לחיצונים בחי' רה"ר וטורי דפרודא, כמ"ש בנח וישכר ויתגל בתוך אהלה, וכתי' לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו במשלי סי' י"ח ב', ולכן אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין הוא בחי' חסדים המכוסים שהשמחה מכוסה בתוך ההתבוננו' אשר חו"ב הם תרין ריעין וחכמה הוא בחי' אין כו' ע"כ אין מזה יניקה כו', משא"כ בבחי' התגלות לבו הוא שרש עה"ד טו"ר שסחטה לו ענבים היינו גילוי יין המשמח, וצריך להיות יין המשומר בענביו שהרי גנוז תוך הכלים, וזהו ענין וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך וכמ"ש וגילו ברעדה שהשמחה והזמרה הוא בקרב וכליות ומבחוץ תכסה היראה כו', וזהו ג"כ היפך בחי' פלשתים דקדושה ג"כ שהוא הפילוש והגילוי, וזהו שהוכיחה מיכל את דוד בש"ב סי' ך', מדוע כו' בהגלות נגלות כאחד הרקים כו' שאין זו הדרך כו', אך באמת שם שאני שהשמחה הי' בעבודה רבה בהעלותו את הארון כו'.

קיצור. ולא נחם אלקים ולא נהגם שמיד בצאתם ממצרים יבואו לבחי' השמחה בפילוש, כי קרוב ליפול ח"ו מזה כשיבואו לידי נסיון וצריך תחלה להרגיל א"ע לילך אחרי הוי' שזהו בחי' המדבר, וצ"ל עבדת בשמחה שהשמחה תהא גנוזה בעבודה שיש ב' מיני אהבות, א' שמחה בלי מבוקש, ב' שמחה ע"י תומ"צ, שמרוה צמאונו האור כי טוב לגנוז, ואפי' בצדיקים צ"ל החסדים מכוסים ע"ד וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך.