קיח

ועוד י"ל ממ"ש בלק"ת פ' האזינו ע"פ כנשר יעיר קנו שיחזקאל ראה את המרכבה פני ארי' פני שור כו' וזהו בזמן שאחר החורבן כשגלו לבבל שכינה עמהם (וגם משה בתחלת התגלות הקב"ה אליו הי' ע"י הסנה שהוא בחי' קוצים וברקנים שאז היו עדיין בקושי השעבוד כו') וכמ"ש ואני בתוך הגולה לפיכך ראה ההתלבשות בבחי' פני ארי' ובחי' פני שור כו', כי בזמן שהי' בהמ"ק קיים הי' גילוי השכינה במדרגה היותר גבוה ונעלה וכמו שהי' ראשית הגילוי לכל ישראל במ"ת דכתי' פנים בפנים דיבר הוי' עמכם, פי' פב"פ בלי שום אמצעות והתלבשות כלל (וע' מענין פב"פ ומענין פא"פ בד"ה ראה) ולכן כתיב וכל העם רואים את הקולות וארז"ל רואים את הנשמע ושומעין את הנראה, שהי' גילוי אלקות מבלי שום התחלקות ריבוי המדרגות רק שהיו רואין גילוי כללות החיות ושפע אלקי ואין שום פירוד וחילוק ח"ו בין ראי' ושמיעה, והיינו שהי' מאיר רבוי האור והי' העין שהיא כלי לראי' בלבד יכולה לקבל ג"כ כח השמיעה והאזן שהיא כלי לשמיעה בלבד יכולה לקבל גם כח הראי', וכל זמן שבהמ"ק קיים היו הנשמות במעלה עליונה והי' כח השגתם בגילוי כללות החיות מבלי שום אמצעית כלל, אבל כשגלו לבבל הנה גם גילוי השכינה אז הוא ע"י ירידה בבחי' התחלקות רבוי המדרגות בבחי' פני ארי' ופני שור שבמרכבה, ראי' בפ"ע ושמיעה בפ"ע שנתמעט האור כביכול ונמשך בכלים מכלים שונים בריבוי התחלקות, פני ארי' ופני שור. וזהו מ"ש בזהר שיש בחי' מארי דעיינין ומארי דאודנין, ובעבודה ז"ע שתים לפניה, יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' והאופני' וחיות הקדש ברעש גדול שהאהוי"ר נמשך לנש"י ע"י המלאכים, שע"י ההתבוננות באריכות בברכות ק"ש עי"ז נמשך בחי' אהוי"ר בנש"י, משא"כ בימי משה הי' נמשך ע"י השכינה בעצמה שהרי גם המלאך לא רצה לקבל כמ"ש אם אין פניך הולכים, ולכן אמר ליהושע עתה באתי. אבל אח"כ בימי יחזקאל כיון שהוצרכו לקבל ע"י פני ארי' פני שור, ע"כ גם בעבודה לבוא לבחי' אחד ואהבת בק"ש הוא ע"י שתים לפניה ששם נא' מענין המלאכים איך שעומדים ביראה, ועי"ז נמשך להאדם ג"כ אהוי"ר, וממילא מתעלים המלאכים ג"כ עי"ז כנודע מענין אכלתי יערי עם דבשי, יערי הם