קיז

המאכל שהוא בחי' שימוש רק בדרך מעבר בלבד. וזהו ג"כ החילוק למעלה בין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים, ששרש נש"י הוא מבחי' פנימיות דהיינו שמקבלים בחי' גילוי אוא"ס ב"ה בתוכם ממש, אבל מלאכים הם מחיצוניות הכלים שאינם רק בחי' שלוחי ההשפעה, אבל אינו נמשך להם לצורך עצמן כמשל הסכין שאינו מקבל בתוכו כלום, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים אף שביקשו כמ"ש תנה הודך על השמים, לפי שהתורה היא המשכה פנימיות וכמ"ש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם בתוך פנימיותם ממש, והמלאכים אינם יכולים לקבל זה מפני ששרשן מחיצוניות הכלים, אבל נש"י ששרשן מפנימיות הכלים שהם כלים לגילוי אוא"ס ב"ה ממש לכך ניתנה להם התורה.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור, יובן ממה שאנו רואים שהמוח הוא כלי לגילוי השכל שהשכל מלובש בו ממש, והיד הוא ג"כ כלי לגילוי השכל שהרי ע"י היד יוכל לכתוב את השכל, ואעפ"כ אינם דומין זל"ז כלל לפי שבמוח השכל מלובש בו ממש והמוח הוא כלי להשכל כמו הכוס שמקבל בתוכו את היין, אבל היד אע"פ שכותב את השכל אבל עכ"פ מ"מ אינו מלובש השכל בהיד רק שהוא ממוצע שע"י יומשך השכל לזולתו באותיות כדי שהכל יוכלו להבינו רק שהוא המשכה דרך מעבר בלבד ומ"מ נק' בשם כלי לשכל, משום שעכ"פ ע"י היד נמשך הגילוי לזולתו ג"כ, משא"כ ע"י הרגל לא יומשך כלל בחי' גילוי השכל. וזהו מ"ש בע"ח שחב"ד הם בחי' פנימיות הכלים וחג"ת הם בחי' אמצעים ונה"י הם חיצוניות הכלים שהוא בחי' ראש תוך סוף כו' לפי שחב"ד הוא כלי ממש לגילוי אוא"ס ב"ה כמ"ש הוי' בחכמה, אבל חג"ת המה בחי' מדות חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, שהם רק בחי' ממוצעי' שע"י יומשך בהעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ושרש נש"י נמשכו מבחי' חכמה (וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם כמו שהבן נמשך ממוח האב וזהו ששרשן מפנימיות הכלים ששרשן מבחי' חכ' וכמ"ש בתניא), אבל שרש המלאכים הוא רק מבחי' מדות ודבור, ולכן נקראו בשם חיות הקדש, וע"כ לא ניתנה התורה להם לפי שאורייתא מחכ"ע נפקת.

ג) ומעתה י"ל ענין התהו שהי' ריבוי אור ומיעוט הכלים יובן עד"מ כשהרב משפיע שכל לתלמיד, שכשהשכל גדול שלא לפי ערך המקבל צריך הרב להשפיל את השכל באותיות רבים ולהסבירו, אבל כשמשפיע לחכם כמותו א"צ להשפיל אותו ולהלבישו באותיות רבים רק שמוסר ראשי פרקים ומזה יבין את כל השכל (וכמארז"ל אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו) וזהו שהשכל גדול הוא ענין ריבוי האור, ומיעוט הכלי הוא אותיות מועטים.