קיב

מקו"ח דלפי' הב' קאי הקב"ה על ז"א ומניח תפילין היינו כנ"ל, ולפי' הראשון הקב"ה קאי על א"א וא"ס ומניח תפילין היינו שנמשך בחכמה ובינה כו'.

והנה לפי פי' הראשון דשם מ"ש בגמרא ומי משתבח הקב"ה בישראל אין דכתי' את ה' האמרת כו', הענין יובן ע"ד מ"ש בד"ה כי עמך מקו"ח בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל, כי הנה כתיב רם כו' ומזה נמשך כו' שממית בידים תתפש כו' והנהגת העולמות הוא בבחי' שינה כו' ולכן כתיב ויקץ כישן כו' שיהי' גילוי אור א"ס ב"ה בחכמה וחסד בבחי' עצמותו ומהותו ית' כו' ואזי וברך את עמך כו' ואראה מראות כו' שע"י המראה נראה הדבר שרואין בה לדבר גדול כו' ע"ש. וזהו שבתפילין דמארי עלמא כתי' בפ' א' כי מי גוי גדול ומי גוי גדול, דברים סי' ד' פסוק ז"ח, כי פרשה ראשונה זהו חכמה עילאה ובה ועל ידה ישראל נראים גוי גדול, משא"כ כשהוא בבחי' רוממות כו', ולכן איכא למ"ד לילה בחי' שינה הסתלקות לאו זמן תפילין הוא, ולמ"ד זמן תפילין הוא כי ממשיכים מבחי' הנה לא ינום ולא יישן דהיינו מא"א בחו"ב, וכפי' הראשון דהקב"ה היינו א"א מניח תפילין כנ"ל. ומזה יובן שמיד אחר יצ"מ נאמרה מצות תפילין היינו בפ' קדש והי' כי יביאך, כי גלות מצרים נמשך מצד בחי' רם על כו' אסתלק לעילא כו' בחי' שינה כו', וביצ"מ כתי' ויוציאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א, והוא בחי' ויקץ כישן כו' או לידה, אזי המצוה להניח תפילין שיהי' ג"כ הקב"ה מניח תפילין גילוי אור א"ס בחכמה ואזי כי מי גוי גדול כו'. ומ"ש ב"פ גוי גדול י"ל דגם הבחי' שנק' עשו בנו הגדול עיין בת"א בד"ה בשלח פרעה שהוא מצד עולם התהו שקדם לעולם התיקון ובחי' רב חסד נכלל ג"כ ביעקב כו' ע"ש, וזהו אתם עשיתוני חטיבה כו' שממשיכים בחי' אחד שהוא הגילוי בעולמות כמ"ש בתו"א בד"ה וארא אל אברהם ולכן ואני אעשה כו'.

והנה לפי' הב' דהקב"ה היינו ז"א ומניח תפילין המשכת המוחין היינו ג"כ התחברות האו"פ ממכ"ע עם האו"מ סוכ"ע שנמשך גילוי אור א"ס מאו"א