קי

וז"ש והי' לאות כו' למען תהי' תורת ה' בפיך, כי התורה נק' לחם לכו לחמו בלחמי והיינו אחר היניקה, וכנודע מענין שתי הלחם שבשבועות שבאין אחר ז' שבועות דספה"ע שהם בחי' יניקה הגדלת המדות כו', והתורה נתלבשה בגשמיות לברר בירורים להבדיל בין הטהור כו', ועי"ז מתגדלים המוחין וכמו התינוק אינו יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן ואז מרחיקים מצואתו (כמ"ש בשו"ע או"ח רס"י פ"א מהגמ' סוכה מ"ב), כי אז שייך בירורים שנבדל הרע מהטוב ונדחה הפסולת לחוץ ומהמובחר יודע לקרות אבא כו', וכך עיקר התורה קיום המעשה סומוע"ט שהוא בירורים ולכן הוקשה כל התורה לתפילין שהוא בחי' המשכת המוחין.

והנה ענין ד' פרשיות דתש"י ותש"ר, כי תש"י המוחין שיש בהעולמות (שז"ע מארז"ל חגיגה י"ב א' הובא לעיל בעשרה דברים נבה"ע בחכמה בתבונה ובדעת כו'), ותש"ר המשכת מוחין מלמעלה ופי' כמשנ"ת ע"פ כי אל דעות שיש ב' דעות, מלמטה למעלה אנו אומרים יש מאין וזהו מוחין דתש"י בחי' הדעת בממכ"ע, כי תש"י כנגד הלב לבא פליג לכל שייפין ממכ"ע, אבל מלמעלה למטה למעלה היש ולמטה אין, וזהו בחי' וידעת היום וכו' בחי' ד"ע בסוכ"ע איך אני ה' לא שניתי, עמ"ש בד"ה וידעת היום כו' תקס"ה (הוא וידעת הא' שבלק"ת), ואח"כ והשבות אל לבבך להמשיך ע"י רצועות דתליין על לבא וכו', ולכן תש"י לך לאות כי ואתה מחי' ע"י התלבשות כנשמה בהגוף (כמארז"ל ברכות ד"י ע"א מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף), אבל תש"ר בולט כי שם הוי' נקרא עליך ש' הוי' שמהוה שלא ע"י התלבשות כלל אלא סוכ"ע צוה ונבראו ממילא, ולזכרון בין עיניך כי יש ב' עינים ב' השגחות הנ"ל ב' דעות הנ"ל ושיהי' שוה מלמטלמ"ע כמו מלמעלמ"ט.

והנה מתש"י נמשך ק"ש ומתש"ר תפלה מעומד, והענין דהנה כתיב ויצוונו את כל החוקים ליראה היינו בחי' יראה עילאה שהיא תכלית כל המצות והתורה נק' אצלה תרעא לדרתא, וענין דרתא כמ"ש איזה בית אשר תבנו לי שהוא בחי' שלמעלה מאתעדל"ת כי אתעדל"ת דתומ"צ הוא המשכת בחי' אדם שעל הכסא רמ"ח אברין דמלכא, אבל בחי' כי לא אדם הוא זהו מקיף עליון ונק' בית הסובב לבחי' אדם, ובחי' זו ע"י ואל זה אביט אל עני כו', ואתחנן חנם כו' מאחר דכולא קמי' כל"ח, ובחי' או"מ זהו יראה עילאה הנ"ל. וזהו בחי' תפלה שנק' בית תפלה כי תפלה לשון חיבור