קז

כמטמונים, כמו שיתעורר האדם לקחת אוצר מיד שיגיע לו הידיעה שיש אוצר נחמד כנ"ל, ולולי ידיעה זו לא הי' לו גילוי אהבה זו אע"פ שישנה בהעלם אצלו. וכן הוא בעבודת ה' ג"כ כזה יש לכל א' מישראל אהבה בלב כו' אך אינו יודע מה לאהוב, והשכל הוא כלי להמדות להראות להם דבר הטוב שיחפוץ לזה, רק במשל ידוע תחלה שיש לאהוב אוצר, ובנמשל השכל מודיע שאהבת הש"י ותומ"צ זהו האוצר וכמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה (משלי ב' ד') כו'.

וזהו ענין מוחין, שהשכל נעשה מוחין למדות, כי כיון שהמדות נמשכים למקום שהשכל מראה להם א"כ השכל מנהיגן ומראה להם הדרך כמו שהמוחין מנהיגים כל הגוף, וגם כי לכן החכמים נק' עיני העדה שמראים להם, הדרך כי הכסיל הוא בהפך כמ"ש הכסיל בחשך הולך, וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד והחכם עיניו בראשו כו' והוא ענין הנ"ל שמראה להמדות איך ומה יהי' האהבה והיראה כו'. ומ"מ ע"י המדות מתעלה אח"כ גם השכל, ולכן ארז"ל רבות לך פמ"ז האבות שהן חג"ת הן הן המרכבה שמגביהים בחי' המוחין הנק' אדם, דהיינו שממשיכים גילוי אור א"ס בחכמה, והיינו משום כי שרש המדות למעלה מהחכמה כי או"א במזלא אתכלילן וז"א בעתיקא אחיד ותליא כמ"ש במ"א, אך היינו כשהן בטלין לגבי השכל ומתנהגין כהוראת השכל, ולכן נק' האבות מרכבה לבחי' ח"ע כמו שהמרכבה בטילה לגבי הרוכב כו' ועי"ז מעלין את הרוכב. וזהו ענין שהדעת כולל חו"ג דהיינו חסד הוא התפשטות החיות דהיינו האהבה לידבק בה' הוא בחי' חסד וכו', ומה שהוא אינו רוצה להיות בזה העולם הוא בחי' גבורה ונק' יראה ומהדעת הם באים ביחד, וד"ל.

ובזה יבואר בחי' עיבור יניקה ומוחין, דהיינו כשהחו"ג עדיין לא נולדה בהתגלות רק שהם מעוברים עדיין בדעת ורוצים לידבק בה', והוא בחי' רצון ותעלומות לב אבל לא באהבה בהתגלות זה נק' בחי' עיבור. ויניקה הוא כשהאהבה בהתגלות רק שהחו"ב אינו בהתגלות שכלו, רק שהוא מתבונן בתחלה בגדלות א"ס ב"ה מזה נולדה ממנו בחי' האהבה לה' אחד שתוכלל אליו להיות אחד באחד וכו' והלב בוערת מזה באהבה עזה, אך השכל של ההתבוננו' בעת התלהבותו אינו בשלימות כמקודם שמעט שכל הוא מחשב במוחו בעת התלהבותו ולא כמקודם התלהבותו שהי' השכל מאד בפרטיות במוחו, וזהו בחי' יניקה כמשל הבן שיונק חלב מאמו שהחלב אינו עצמיות