קא

עצמה רק שקבען בפה, אבל שרשן ומקורן הם בעצם הנפש עצמה כו' ורק שהם יוצאים ע"י המוצאות אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו', והמופת לזה הוא מקטן או חרש הגם שיש להם המוצאות ומנענעים המוצאות מ"מ א"א להם לדבר והיינו מפני שאין האותיות בהמוצאות כו' כ"א בנפש (ולכן החרש מוליד שלם מפני כי בנפשו יש בחי' האותיות, ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכים מהנפש לכלי המבטא שיוציאו האותיות אחה"ע גשמי' ולכן אינו יכול לדבר ומ"מ מוליד שלם כו'). והנה יש אותיות המח' ואותיות הדבור ושניהם שרשם בהנפש עצמה, ועם שאותיות המח' גבוהים יותר, מ"מ בשרשן בנפש שרש אותיות הדבור קודם לאותיות המח'.

והנה שרש חיות כל העולמות הוא מבחי' אותיות כמו עד"מ מאמר יהי רקיע עומד תמיד ברקיע להחיותו וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים שאם היו מסתלקי' האותיות המחי' שמו"א אפי' על רגע א' היו חוזרים לאין ואפס ורק ע"י שהאותיות עומדים תמיד בשמים להחיותם ולהוותם מאין ליש תמיד. והנה האותיות הם בטלים בתכלית לאוא"ס וממילא גם כללות העולם המקבל חיות מהאותיות ג"כ בטלים בתכלית. ובזה יובן מ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות שבכל נברא השופע בו, היינו בחי' האותיות שרש ומקור העולמות, שא"א לומר שהגם שנראה העולם ליש ודבר מ"מ זה רק לעינינו אבל באמת זהו שקר גמור ולא יש בחי' עולם כלל, דא"כ מהו ענין ברה"ע שנברא העולם ליש ודבר יש מאין מאחר שאינו כלל ורק נראה לעיני בשר שלנו כו', אמנם הענין הוא כנ"ל שהעולם הוא יש ודבר והחיות המחי' ומהווה הוא בחי' האותיות והאותיות הם בטלים בתכלית ונמצא ממילא גם העולם בטל כו', אבל כאשר האותיות עומדים בהרקיע להחיותו ולקיימו הנה הוא נמצא ליש ודבר וכמ"ש רס"ג דבר מלא דבר, וכדמות ראי' לזה הוא ממשארז"ל במשנה פ"ז דסנהדרין שנים לוקטין קשואין כו' האוחז כו' (וע' מזה בד"ה אנכי ה' אלקיך (ך"ו) באורך), והנה כאשר נמשכו האותיות להוות עולמות נמשכו אותיות שמהם נתהוו עולמות, ויש אותיות שנשארו למעלה שלא נתהוו מהם עולמות. ובזה יובן מ"ש בזהר באד"ר קך"ח ב' בגלגלתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין ומספר אלף אלפין רבוא ושבעת אלפים ות"ק קוצי דשערי, שכוונתו אינו על עלמין ממש כ"א על בחי' האותיות הנ"ל שנשארו למעלה שלא נתהוו מהן עולמות ונק' עולמות היינו שאם היו נמשכים למטה הי' מתהווה מהם עולמות.