צו

והנה קוטב דרוש זה הוא לפי דעה זו שרבינו ז"ל אמר כן בדרוש זה, וזהו כפי מה שאמר בדרוש מה יפו פעמייך בנעלים הנדפס בלק"ת בפ"ב וז"ל והנה ענין בחי' סנד"ל ונעל כו' צ"ל תחלה ענין השתלשלות כו' הוא ע"י בחי' מדותיו ית' כו' עכ"ז מהשתלשלות חסד עליון לא הי' יכול להתהוות בחי' יש ובע"ג בבחי' נפרד רק אדרבה ביטול לגמרי כמשל זיו השמש בשמש, אך עיקר התהוות יש מאין ליש הוא ע"פ מדת מל' כי אין מלך בלא עם כו', אך עכ"ז הי' העולם מתפשט בלי גבול וקץ, ושיהי' התהוות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה הוא ע"י המלאך סנד"ל החופה כו' את בחי' מל' להיות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה כו' יעו"ש. וזהו ע"ד מ"ש בזח"א פ' ויצא דקנ"ו בענין הדודאים, וע' בפרד"ס שער השמות פי"ג ובשער י"ז הוא שער אבי"ע פ"ד ופ"ה שמפרש מאמר הזח"א הנ"ל בדוחק, ובמק"מ פי' בשם האריז"ל כפשוטו וכמ"ש כאן וכמשי"ת.

ב) והענין הוא דהנה כתיב גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר, פי' ורב כח הוא כי שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות בגימ' ורב כח, והפרסאות הם פרסאות שלמעלה ומ"מ הוא בחי' מספר רק שהוא מספר גדול, ופי' יוצר בראשית הוא בחי' המהוה כל בחי' הנבראים שנבראו בששת ימי בראשית (וע' בד"ה אני לדודי, ך"א) וא"כ הרי גם בחי' שורש המחי' ומהוה את בי"ע הוא בבחי' מספר והיינו כנ"ל שבחי' הארת המל' הנעשה ומתצמצם להיות שורש ומקור לבי"ע הוא ג"כ בבחי' מספר. ואפ"ל אפי' הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות הוא ג"כ בבחי' מספר מאחר שבחי' המדות שייכים לעולמות ונבראים כמו שא"א לומר שהוא חסדן כ"א על זולתו דוקא שיש על מי להתחסד כו' וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה כו' משא"כ לתבונתו אין מספר, פי' תבונה הוא בן ובת והיינו בחי' ז"א ומל' דאצי' כמו שהם באצי' ואינם בחי' מקור כלל לבי"ע אינם בגדר מספר כלל.

ועפ"ז יובן מאמר הזהר הנ"ל בענין הדודאים שהיחוד הוא ע"י המלאך וכמ"ש במק"מ בשם האריז"ל, כמו שכדי שיתהוה העולם ליש ודבר הוא ע"י מלאך