צד

הוא ג"כ בחי' ביטול עד"מ כמו שקושרין העמרים שמקבצין כמה שבלים רבים מאד ומחברין אותן וקושרין אותם באגודה אחת וזהו הנק' אלומה כידוע והרי מתחלה היו השבלים מפורדין זמ"ז וע"י קשירה זו היו לאחדים, כמו"כ ממש הוא ענין הבירורים והעלאת הניצוצות הנ"ל כשמעלין אותן מטורי דפרודא להתכלל בבחי' מ"ן באחדות ה' שנמצא נעשו ונכללו בבחי' אחד ממש ממה שהיו בתחלה בבחי' הפירוד וריבוי כנ"ל, וזהו מאלמים אלומים היינו העלאת הניצוצות בבחי' מ"ן, בתוך השדה הוא בחי' חקל תפוחין שהוא מל' דאצי' שלשם נכלל המ"ן כנודע, ועוד זאת מה שנקרא העלאת מ"ן בלשון מאלמים אלומים מלשון אלם שאינו יכול לדבר הואיל וענין העלאת מ"ן הוא בחי' ביטול היש שנתבטל ממש להכלל בה' הרי אז הוא בבחי' אלם שאינו יכול לדבר ולהשפיע לזולתו שזהו בחי' יש, וכיון שעיקר העלאה זו היא בחי' הביטול ע"כ הוא היפך השפעה ונק' אלם (וכענין איידי דטריד למבלע לא פליט).

וזה הי' כל עבודת השבטים שהן בעולם הבריאה שהוא רק בחי' ביטול היש לבד. אבל משתיקותא דאימא קמה לי זהו בחי' ביטול דשם מ"ה שהוא בחי' בחכ' אתברירו בירור שני שהוא בחי' ביטול במציאות ממש, שזהו נמשך מבחי' אנכי הוי' כו'. וזהו או מי ישום אלם או חרש שבחרש יש ג"כ שני בחי', מעלה וחסרון, שסתם חרש הוא חסרון וכמ"ש החרשים שמעו, שמיעה היא בחי' קבלת עומ"ש שמע ישראל, וכשהוא בבחי' פריקת עול נק' חרש, ויש בחי' חרש שהיא מעלה כמו החרש והמסגר אלף שכיון שהם פותחים בתורה נעשו הכל כחרשים (סנהדרין ל"ח א'), והנה מי עשה לכל הבחי' אלו זהו ע"י אנכי הוי' שהוא המשכה מעצמותו, וא"כ כמו"כ יכול להיות שאף שהדבור הוא בבחי' גלות מ"מ יכול להיות יצ"מ, ואף שהי' כבד פה מ"מ היו דבריו נכונים בשעת הדבור, והיינו שבעת שהי' מדבר עם פרעה היו דבריו נכונים ואח"כ הי' נשאר כבד פה לפי שהדבור לא יצא עדיין מהגלות, רק שזה הי' נס שאעפ"כ יהיו דבריו נכונים כי אנכי אהי' עם פיך והוריתיך את אשר תדבר, והוריתיך הוא מלשון ירה יירה ואשים דברי בפיך כו", ואימתי נתרפא בשעת מ"ת שהי' גילוי בחי' דיבור עליון מרפא לשון עץ חיים, אך הקול יצא מהגלות גם קודם ולכך הי' יכול לעשות אותות ומופתים, שאל"כ לא הי' יכול לעשות אותות ומופתים כו', וזהו מ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו' מדלג מת' שנה לרד"ו שנה, והיינו לפי שיצא מבחי' גלות כו'.