צג

גלות, וכדי שיצא מהגלות צריך שיהי' עשרה מכות דוקא שע"י המכה נשתברה הקליפה ונתגלה הדבור כו', והנה אח"כ היו עשרה נסים על הים שהוא בחי' גילוי הדבור שיצא מהגלות, ועי"ז נעשה נס הפך ים ליבשה, כי זה שבגלות אותותינו לא ראינו זה מחמת שהדבור אינו מאיר בגילוי, אבל כשמאיר הדבור בבחי' גילוי אזי יכול להיות היפך הטבע ממש.

(וי"ל כי ענין העשרה נסים שנעשו על הים הוא כדי להיות גם גילוי המח', שהו"ע ירידה ראשונה דבחי' שמות בנ"י בבחי' עלמין סתימין שגם הם נקראי' עלמין שמעלימין, ולכן הי' הפך ים ליבשה שמעלמא דאתכסיא הי' עלמא דאתגלי' א"כ נתגלה גם בחי' עלמא דאתכסי', וז"ע היציאה גם מבחי' אותיות המחשבה ג"כ שלא יעלימו ולא יסתירו, כ"א נמשך ההתלבשות מבחי' גבוה יותר, ולכן כ"א מראה באצבע זה אלי, וע"ד משה נתנבא בזה אספקלריא המאירה, ולכן ארז"ל ברבות ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה הגדול שבנביאי' דהיינו יחזקאל, והיינו מפני כי ניטל ההעלם אפי' דעלמין סתימין ג"כ, וז"ע כפל היו"ד מכות תחלה במצרים בכדי להיות גילוי הדבור בחי' דבר ה' כו', ואח"כ על הים נעשו ג"כ עשרה נסים בכדי שיהי' הגילוי בחי' האור המאיר בעלמא דאתכסיא ולא יסתירו גם בחי' אותיות המח' ג"כ כו') (וכמו שהדבור הי' בבחי' גלות, כמו"כ הי' הקול ג"כ בבחי' גלות כו').

והנה לזה אמר לו ה' מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי הוי', כי לאדם בקמץ הוא בחי' אדם הידוע שהוא בחי' אדם העליון שעל הכסא, והיינו כי אדם הוא בחי' רמ"ח אברים ושס"ה גידי' שהוא בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה גידי' שס"ה ל"ת, וכדי שיהי' בחי' פה לאדם דהיינו כי בחי' פה הוא בחי' גילוי שהדבור הוא בחי' גילוי, והיינו שכדי שיומשכו למטה בבחי' מצות גשמי' זהו ע"י אנכי הוי' דוקא אנכי מי שאנכי, וכמ"ש במ"ת אנכי הוי' אלקיך.

וכן מ"ש או מי ישום אלם או חרש, דהנה אף שברוב אלם הוא חסרון שנסתתר הדבור והוא בחי' גלות השכינה כרחל לפני גוזזיה נאלמה, אך יש אלם שהוא מעלה, וכמ"ש רז"ל במד"ר פרשה פ"ד ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים, משתיקותא דאימא קמה לי, היינו מה ששתקה רחל בעת שנמסר לאה ליעקב זהו שקמה לו, והיינו שהוא תכלית הביטול ביטול דשם מ"ה כי בחי' מאלמים אלומים