צא

אותיות הדבור ואותיות המחשבה נק' בשם מצרים ע"ש שהאותיות הם כלים להשכל, ומגבילין ומצמצמין את השכל, וכמו שאנו רואים למשל שהתינוק אע"פ שהוא לומד למשל את ההלכה מ"מ אינו משיג רק את העצם האותיות לבד ואינו מבין כלל את ההשכלה המלובש באותיות הללו לפי שאותיות אלו הן מסתירין (אך כשגדול לומד אין מסתיר לו האותיות כו', ומבין את ההשכלה המלובש באותיות), וכן אפי' כשגדול לומד תושב"כ הנה אינו משיג מהאותיות רק את הסיפורי מעשיות, ובאמת מלובש בהם סודות נפלאים רק שהאותיות מעלימים ומסתירים כו', וכך למעלה יש בחי' אותיות הדבור ואותיות המחשבה שהוא בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין, שהם בחי' עלמין שמעלימי' ומסתירים על גילוי שם הוי', ושרש הגבלה זו הוא מבחי' שם שדי שאמר לעולמו די כי מצד שם הוי' הי' מתפשט בלי גבול ושם שדי הוא כח הגבול, וזהו ענין מצרים דקדושה דהיינו מה שנמשך בבחי' מצרים וגבולים. ובזה יובן מ"ש הבאים מצרימה, דהיינו אע"פ שגם עתה בגלות ממשיכים ג"כ השמות, אך זהו רק בבחי' מצרים שהוא בבחי' העלם ואין להם בחי' גילוי למטה.

וזהו שהוכפל ענין בואם מצרימה, היינו שמתחלה מ"ש בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו זהו ירידה בבחי' מיצר וגבול להתלבש בבחי' עלמין סתימין, ולכן נאמר ג"כ בני ישראל גו' יעקב שבחי' יעקב בשם בני ישראל יכונה שהרי הוא מקבל מבחי' ח"ע שהוא בחי' ישראל (הנז' בפ' ויגש) לי ראש כנ"ל. ובחי' ירידה הב' הוא מ"ש כאן ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב שבחי' ישראל לי ראש יורד בבחי' מיצר וצמצום עם בחי' יעקב והוא ענין הירידה בבחי' עלמין דאתגליין ודבר ה' שהוא צמצום וירידה כו', ולכן לא נק' יעקב בחי' בן לישראל זה.

וזהו מ"ש במדרש שמתחלה כשהי' א' מקיים מצוה הי' נכתב בתורה כמו שמצינו בבועז לעת האוכל גשי הלום וטבלת פתך בחומץ כו' נכתב זה בתורה (וכן באהרן כתיב וראך ושמח בלבו) משא"כ עתה אינו נכתב בתורה, רק אעפ"כ אלי' כותב (או משיח) והקב"ה חותם, לפי שאין הגילוי למטה, אבל למעלה גם עתה הגילוי כמו קודם.