פט

אינון כבדא ולבא ומוחא, שנתברר הדם בירור אחר בירור, ובכח האכילה הוא קורא ומתפלל בכל לבבו ובכל נפשו כו', אבל מאכלות האסורות הגם שלומד ומתפלל בכח האכילה ההיא אינה עולה לה' להיות בכל לבבך כו', וז"ע בירורי המאכלים, וכן בירורי הלבושים ובתים בחי' מקיפים הנה הבירור הזה הוא ע"י בחי' חכמה בחי' משניות, וה"ז כמלך שגוזר ואומר שיהי' כך ולא כך, וכך המשניות שגוזרין ואומרים שזה יהי' כשר ויכול להתעלות לקדושה וזה יהי' אסור וידחה לחוץ ולא יתעלה, והוא ענין המשכת מ"ד דח"ע לברר המ"ן דב"ן.

ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, כי ברייתא בחי' לבר מגופא שהם אברים החיצונים, והמשנה נק' אברים הפנימים, וכל דבר שהוא שנוי בברייתא הוא מרומז במשנה, כמו שאמר אילפא אי איכא דשאיל לי במתניתא דר"ח ור' אושעי' ולא פשיטנא לי' ממתניתין (תענית ך"א א'), פי' פשיטנא מלשון פשט את ידו שהוא לשון הושטת יד, ואמר שיושיט את ידו ממתניתין לבאר הדין השנוי בברייתא ולא הי' צריך ללמוד הברייתא בפ"ע כיון שהיא נכללת במתניתין. אך לא כל אדם זוכה לזה ושמו מוכיח עליו שלכן נק' אילפא מלשון אאלפך חכמה אאלפך בינה, ולכן הי' מבין דין הברייתא מתוך המשנה, אבל אנחנו צריכין ג"כ לעסוק בדין הברייתא (וע' בד"ה נפתלי אילה שלוחה), וזהו ובכל עבודה בשדה כי כמו עד"מ שנוטל חטים מתוך הבית וזורעים בשדה מחוץ לעיר ואח"כ מכניסים מן השדה את התבואה ומכניסים לבית ועושים מזה לחם, וכך הוא ענין הברייתא שהוא בחי' עבודה בשדה לפי שהכל מרומז במשנה, אך אעפ"כ עיקר הלחם נעשה מברייתא דהיינו שעיקר הבירורים הוא דוקא מברייתא לפי שאין הכל מבינים מהמשנה, והברייתא מבאר כל פרטי דינים. וזהו שנק' פלגשים שהיא בחי' שפחה שהיא מתקנת כל המאכלים ואח"כ המאכל עולה על שולחן המלך, וכך עיקר המאכלים שהוא הבירורים הוא דוקא מברייתא כו'.

ובעבודה קשה דא קושיא, דהנה המצות צריך לקיים בבחי' עבודה עבודת עבד קבלת עומ"ש בבחי' אתכפיא ואתהפכא, וכך התורה צריך לקיים בבחי' עבודה כו', וזהו שארז"ל סנהדרין דצ"ט ב' ע"פ אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') ועדיין איני יודע אם לעמל תורה או לעמל שיחה, פי' עמל תורה הוא בחי' לימוד התורה שצריך להיות דוקא בבחי' עמל ויגיעה, וזהו ענין הקושיא שצריך עמל ויגיעה רבה