פח

נדבק בקרבה, וכמו מצרף לכסף שהפסולת והסיגים נשרפים תוך הכור ונשאר הכסף נקי מכל סיג, כך כדי שתוכל הנפש לקבל אור עונג העליון להיות נהנים כו', צריכה להתברר ולהתלבן תחלה באש של גיהנם להפריד הרע מן הטוב כי לא יגורך רע כתיב. והנה ארז"ל שאברהם בחר לו שעבוד מצרים תחת יסורי גיהנם, שהוא ג"כ בחי' צירוף לנפש כמ"ש מכור הברזל ממצרים, וגלות אדום נק' כור עוני כו'. והנה כמו שהי' במצרים וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, כך גם בענין השעבוד והגלות האחרון, וכמ"ש בר"מ וימררו את חייהם היא התורה כי היא חיינו, בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, ובלבנים דא ליבון הלכתא שאין בידינו הלכה ברורה ודין ברור כי כל דיני התורה במחלוקת שנויה הללו מכשירין ומטהרין והללו פוסלין ומטמאין.

וז"ש רז"ל ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות ועלמות אין מספר אלו הלכות. והנה דמיון המשנות למלכות וכמארז"ל מתניתא מלכתא הוא ע"פ מארז"ל אשה מזרעת אודם שממנו בשר וגידים כו', נמצא שעיקר הזרעת הולד הוא מטפת הנוק' וכמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו', וטפת דכר הוא רק כדי לברר טפת הנוק' שמהטוב ומובחר נוצר הולד וכמ"ש ותזרני חיל מלשון זורה את הגורן בחי' בירורים (ובאמת זהו ענין בירור אחר בירור שהרי טפת נוק' נמשכת ג"כ אחר הבירור שהרי התהוות טפה זו הוא מהמאכלים שאוכלת ונתבררים עד שנהפכים לדם בכבד ועולה ללב ומשם למוח, ואח"כ נמשך מהמוחי' שלה הזרעת הטפה כמ"ש בע"ח של"ט, נמצא המשכה זו היא ממה שכבר נתברר בתכלית עד שנכלל במוחי' דנוק' אז משם נמשך טפת נוק', רק שאעפ"כ כדי שיהי' מזה התהוות הולד א"א עד שיתברר שנית דוקא ע"י טפת הדכר כנ"ל, וע' ברבות תזריע ס"פ י"ד). וכך הנה המשניות הם בחי' בירורים בחכמה אתברירו טמא וטהור אסור ומותר, פי' מותר שאינו אסור וקשור בידי החיצוני' ויוכל לעלות וליכלל בקדושה כי הדם הוא הנפש, והנה מכל מאכל אשר יאכל נהפך לדם כי תלת שליטין