פז

המצות אשר קדשנו במצותיו, אשר הוא בחי' תענוג וכמ"ש באשרי כי אשרוני בנות כו', אשרי האיש כו', והיינו לפי שע"י המצות ממשיכים מבחי' התענוג עליון מבחי' שמו הגדול.

אך הנה הנשמה היא נבראת ובעל גבול וא"א לנפש לקבל הארת התענוג העליון שהוא בלי גבול עדי עד אלא ע"י התלבשות אור התענוג בכלי ולבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה שהוא אור התורה כי אורייתא מח"ע נפקת, ובחכ' שורה בחי' הארת התענוג וכמו שאנו רואים למטה שאם ישכיל אדם איזה דבר חכ' נתמלא חדוה ותענוג, וכמארז"ל על ר"א שצהבו פניו לפי שמצא תוספתא חדתא, וכמ"ש ביאור ענין זה במ"א, ומזה יובן ענין הארת התענוג שיש בחכ' דתורה שבה שורה אור התענוג אלקי וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כי עדן הוא בחי' מקור התענוגים (וכמ"ש בפרד"ס בערכי הכנויים ערך עדן בשם התיקוני זהר עדן עילאה הוא בחי' כתר עליון, ולכן נאמר על בחי' עדן עין לא ראתה כו'), ונהר יוצא מעדן זה להשקות את הגן היינו בחי' ג"ן סדרים דאורייתא כי אורייתא מחכמה נפקת ואין התלבשות אוא"ס אלא בחכ' כח מ"ה בחי' ביטול ונחנו מ"ה כו', ולכן ע"י התורה תוכל הנשמה להשיג שמו הגדול (שהוא בחי' כתר עליון מלכות דא"ס שנק' שמו הגדול) כי כל התורה היא שמותיו של הקב"ה.

והגם שנת' לעיל שהוא ע"י מצות שע"י המצות ממשיכים את התענוג והיינו מפני כי שרש המצות הוא בכתר שהוא בחי' עדן כו', וזהו שעל המצות מברכים אשר קדשנו שהוא לשון ראש ומקור, משא"כ התורה נק' ראשית שהוא רק כלי לבד לבחי' תענוג זה כו', מ"מ בכדי שתוכל הנשמה להשיג תענוג זה בג"ע זהו ע"י לבוש התורה שהתורה נק' משל הקדמוני שהיא בחי' משל ולבוש לבחי' קדמונו של עולם, וכמו שע"י המשל מבינים את השכל, וכמ"ש במשה ויבא משה בתוך הענן כמ"ש מזה במ"א, וע' בתו"א בפ' חיי בד"ה יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז, ובמג"א בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא השני ובכ"ד.

אך הנה הנשמה שנתלבשה בגוף ונה"ב ונעשה בה תערובות טו"ר ע"כ צריכה הנשמה מקודם להיות בגיהנם, כדי לצרף וללבן הנפש מחולאת הרע אשר