פה

ולהבין זה, צריך להבין שורש ענין גלות מצרים שזהו מ"ש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה, וגם צ"ל שהרי בפ' ויגש נאמר ג"כ ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו, ולמה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה, וגם למה נא' בפ' ויגש יעקב ובניו שחשב יעקב ג"כ בכלל בנ"י, ובפ' שמות נא' את יעקב ונמצא כי יעקב אינו בכלל בנ"י. אך הענין הוא דהנה כל עיקר ענין תכלית המכוון מהגלות מצרים הי' כדי לזכות אח"כ לקבלת התורה. והנה כתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, שמקיש הכתוב ענין גאולה אחרונה ליציאת מצרים, והוא שכמו שכל עיקר תכלית המכוון בגלות מצרים והשעבוד רד"ו שנה הי' בכדי לזכות לקבלת התורה פנים בפנים דיבר ה' וכמ"ש וזה לך האות כו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקי' על ההר הזה, כך כל אריכות הגלות הזה האחרון הוא כדי לזכות לגילוי פנימי' התורה שיהי' לע"ל, כי במ"ת הי' קבלת התורה הנגלית, אבל פנימי' טעמי התורה יהי' הגילוי שלהם לע"ל, וע"ז נאמר אראנו נפלאות, וכמ"ש כי עין בעין יראו.

ולהבין איך עי"ז יהי' הגילוי לע"ל, יש להקדים פי' וענין מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, כי הנה תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז ירידה צורך עלי' היא כדי לחזות בנועם ה' בעוה"ב ובג"ע העליון וגעה"ת, שהוא השגת הנשמות נהנים מזיו השכינה שהוא תענוג נפלא עד אין קץ ותכלית בלי גבול.

וזהו פי' עדי עד שהוא לשון נצחי, דהנה א"א לפרש שהוא קאי על עצמות אוא"ס שאין שייך לומר עליו עדי עד נצחיות שהרי הוא למעלה מן הזמן ממש, וזהו הוי' לשון הי' והוה ויהי' כאחד ממש, וכיון שהוא למעלה מן הזמן אינו שייך לומר ל' נצחי' כו' שז"פ עדי עד כנ"ל. וגם א"א לומר שהוא קאי על עולמות שהם בבחי' זמן וגבול ממש, אלא עדי עד קאי על בחי' מל', מלכותך מלכות כל עולמים שהוא מקור לעולמות בע"ג, ושם הוא שייך בחי' זמן מלך מלך ימלוך, ואעפ"כ הוא למעלה מבחי' זמן דהיינו שהזמן הוא נצחי ה' ימלוך לעולם ועד, וכל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק (וע' בד"ה ואברהם זקן בס' בראשית בענין סדר זמנים, ובענין שהזמן הוא נברא ומחודש ואעפ"כ ברצון הבורא יכול שיהי' נמשך זמן בלי גבול, יעו"ש). וזהו עדי עד שהוא בחי' נצחי' בטחו בה' עדי עד כו'.