פג

הה"א ע"כ כתיב ל' דכר הנותן אמרי שפר, והנה באמת הוא כולא חד וכמו שארז"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו זכור לדכורא ושמור לנוק' הוא בדבור א' לפי שלגבי עצמותו כולא חד ושניהן שוין לפניו כנ"ל וד"ל.

ועוי"ל פי' ה' בפי' נפתולי אלקים נפתלתי עפ"י מה דאיתא במדרש ע"פ זה לאו פיתוליי' דידי הוא, פי' שטענת רחל היתה כי היא צריכה לילד בנים ליעקב כי עיקר המכוון של יעקב שהלך מא"י מאת יצחק אביו לחרן הוא בשבילה וכמ"ש אעבדך כו' ברחל כו' דוקא, והענין הוא לפי שעיקר המכוון מבריאת העולמות הוא בשביל עולמות הנבראים והנפרדים דוקא וכמשארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא, וזה היתה עיקר הטענה של רחל אמת כי את היא לאה ה' גדולה עלמא דאתכסי' אשר שם מאיר גילוי אלקות בתוס' וריבוי, אבל עיקר המכוון הוא אינו בשבילך כי נתאוה הקב"ה כו' ע"כ לי הי' ראוי שאלד ליעקב, וזהו לאו פיתוליי' דידי הוויין, וע' בתניא פ"ב.

והנה ל' בלהה הוא בהלה שהוא ל' פחד ע"ד מ"ש ופקדתי את הבהלה, וכמו שמצינו כ"פ בישעי' ויחזקאל שאמר על בהלה בלהה שפרש"י שם בהלות, והענין הוא דהנה בלהה הוא בשני ההי"ן מלוי ה"א כנ"ל והוא רומז על השפעה שבאה גם בבי"ע, והנה מחמת תוס' אור נעשה פחד ובהלה בלעו"ז בהיכלי הקליפות, וזהו המה ראו כו' קאי על לעו"ז וכמ"ש בזהר ע"פ כי הנה המלכים נועדו זה יוסף ויהודה המה ראו נבהלו קאי על היכלי הקליפות, והוא כמו שיהי' לע"ל שע"י המשכות תוס' אור נעשה הפחד והבהלה בלעו"ז, וכמו"כ כאן יהודה ויוסף שהוא יחוד עליון דאצי' וממילא מחמת היחוד נעשה תוס' אור, עי"ז המה הקליפות ראו התוס' אור נבהלו ורעדה אחזתם וכמו אז נבהלו כו'. ועוי"ל כי בלהה ל' בהלה ופחד קאי על נפש האלקי', והיינו שהוא היראה שהאדם ממשיך אותה עליו בעצמו, ובחי' יראה זו היא מבי"ע, משא"כ אפי' יראת רחל שהיא יראה תתאה דאצי' היא לגבי יראה זו בחי' יראה עילאה ומכ"ש לאה, ובד"כ נק' כל עולם האצי' בשם יראה עילאה כי בעולם האצי' מאיר חכמה, ולכן כל היראה שבעולם האצי' נק' בשם יראה עילאה, וזהו בלהה בהלה ופחד שאדם ממשיך עליו פחדו ויראתו מאלקי' ית', והנה ע"י