עט

בחי' זרע, וע"כ אברם אינו מוליד כי אברם הוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון. וזהו שרחל היתה עקרה לפי שרחל אין בה ה"א, והנה לזה אמרה רחל בא אל שפחתי בלהה ואבנה גם אנכי ממנה דהנה בבלהה יש שני ההי"ן דבה"א יש גם מילוי ה"א.

ה) ולהבין ענין הב' ההי"ן, הענין הוא דהנה כתיב שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל, והנה ה' גדולה וה' קטנה הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, וזהו שיש חמשה חומשי תורה לפי שהוא בחי' ה' גדולה, וה' קטנה רחל שהוא בחי' דבור הוא בחי' תושבע"פ. והנה בה' קטנה שהוא בחי' דבור יש מילוי ה' לפי שכשצריך לדבר הה' יש בו מילוי ה"א, משא"כ כשכותבין ה' או כשמחשב ה' אינו צריך לחשוב עוד ה', וע"כ ה' גדולה שהיא בחי' לאה אותיות המח' אין בו מילוי ה', רק בה' קטנה שהוא בחי' אותיות הדבור תושבע"פ יש בו מילוי הה'.

והענין הוא דבתושבע"פ יש שני בחי', דהנה כתיב ששים המה מלכות ושמונים פילגשים, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, ושמונים פלגשים אלו שמונים ברייתות, והחילוק שבין משנה לברייתא היינו כל מה שיש בברייתא יש במשנה רק שבמשנה הוא בקיצור גדול ואינו מבואר כל פרטי הדינין בפירוש רק נרמזי' ברמז וקיצור מופלג, ובברייתא מבאר כל פרטי דיני ההלכות, וזהו שאמר אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לה ממתניתין, ונמצא כי גם במשנה יש כל פרטי ההלכות הנאמרים בברייתא, ורק להבין זה מהמשנה לא הי' יכול כ"א אילפא. לפי שאילפא הוא לשון אאלפך חכ' כו' מקור החכ' כו' וע"כ הי' מוצא במתניתין כל מה שכתוב בברייתא, אבל שאר האמוראים היו צריכים גם לברייתא דוקא לפי שאין יכולים להשיג הכל ממתניתין, והנה עתה שנתמעטו הלבבות יותר ואפי' מברייתא אין אנו יכולים להשיג הכל לכך ניתן לנו פוסקים כמו רמב"ם טור וב"י שמבארים כל פרטי ההלכות יותר, ואף שאח"כ כשמבינים את הפוסקים מוצאים כל זה בגמ', מ"מ קודם שלמדו את הפוסקים אינם יכולים להשיג את הדין מן הגמ' לבד, וע"כ נק' ברייתא לשון חוץ לפי שאינו עיקר רק תמכין דאורייתא.

וע"כ נק' בלהה פלגש יעקב, דיעקב הוא מקור התורה וכמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ורחל שהיא בחי' תושבע"פ נק' אשת יעקב מתניתין מלכתא, אך בלהה שהיא בחי' מילוי הה' בחי' ברייתא נק' פלגש יעקב בחי' שפחה, אך מ"מ עיקר הבירור הוא דוקא ע"י שפחה כמו למשל השפחה שהיא מכנת ומתקנת את