עו

(דתרכ"ב) בענין לנטוע שמים וליסוד ארץ, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כו'. והנה עי"ז נעשה למעלה ג"כ התחברות בחי' מל' בחי' שם שהוא שרש של הנשמה לעצמותו כו' בחי' ואני תפלה, וזהו מ"ש לאהבה את הוי' דהיינו שיהי' שם שמים מתאהב על ידיך דהיינו שיהי' השם שהוא בחי' מל' מתאהב, היינו שיהי' האהבה מלמעלה מאוא"ס ב"ה להיות יורד ונמשך ומתגלה במדת מל' ית', וע' בתו"א ד"ה אלה תולדות, וד"ה ועשית בגדי קדש, ובספר תרטו"ב הגהות על ד"ה אלה תולדות הנ"ל. וזהו מ"ש וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך שישראל הם מקדשים את השם דהיינו שיומשך מבחי' אתה קדוש בבחי' ושמך קדוש, דאעפ"י ששמך הוא קדוש מ"מ אין ערוך לקדושת עצמותו, וצריך להמשיך מבחי' אתה קדוש בשמך קדוש כו', וזהו ע"י התפלה נעשה התחברות בחי' שמך בבחי' אתה קדוש כו'.

וזהו מ"ש נפתלתי עם אחותי דהיינו לאה, דהנה כתיב שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל דהיינו שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל כו', כי לאה עלמא דאתכסיא ורחל היא בחי' עלמא דאתגליא. וביאור הענין דהנה ים ויבשה הוא בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', והנה כל מה שיש ביבשה יש בים רק שהחילוק שהברואים שבים הם מובלעים בים ובטלים שם בתכלית הביטול וא"א להם לחיות בלתי הים שמיד שהם פורשין מתים, משא"כ ברואים שביבשה הם נפרדי' מן היבשה, כמו שאנו רואים בתבואה שאף שצומחת ונתגדלת מן הארץ מ"מ אחר גידולה אינה צריכה כלל להארץ, ואפי' בעת שצומחת נראה נפרד לעצמו שצומחת ועושה פרי למעלה ונראה כמו נפרד ממש, וזהו בחי' עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסי', והנה בחי' ים שהוא עלמא דאתכסי' הוא למעלה הרבה מבחי' יבשה שהיא עלמא דאתגלי' וכמ"ש לע"ל שיהי' גילוי אלקות למטה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וזהו שבמשה כתיב כי מן המים משיתיהו דהיינו שמשה הוא מבחי' עלמא דאתכסיא כי משה הוא מבני לאה שהוא עלמא דאתכסי', וע"כ אמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי שלא הי' יכול להשפיל א"ע בבחי' תושב"כ ותושבע"פ שנמשכו בבחי' עלמא דאתגלי' שהוא בחי' ירידה אצלו כו'. וזהו שלאה היתה אם הבנים לפי שלאה היא בחי' עלמא דאתכסי' ע"כ יכול להיות שם בחי' לידה שהוא בחי' התגלות שיהי' גילוי אלקות לפי ששם הוא בחי' ביטול בתכלית ע"כ לא יהי'