עד

שתפלה במקום קרבנות תקנו כו', והנה מה שנק' התפלה בשם סולם היינו שכמו הסולם מחבר את הגג עם הארץ, כמו"כ ע"י התפלה נתחבר שרש של הנשמה שהוא בחי' מקיף של הנשמה בחי' מזל של הנשמה (וכמו שארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי כו') עם בחי' הנשמה שמלובשת בגוף. וביאור הענין דהנה ע"י תפלת ימי החול מתחבר בחי' שבת בחול להיות בחי' חולין שנעשו על טהרת הקודש כו' וממילא יהי' נמשך שבכל יום מששת ימי החול יהי' מאיר הארה מבחי' שבת, והיינו ע"י אמצעות התפלה נמשכה הארה זו, וכמ"ש בלקו"ת ד"ה את שבתותי תשמורו הנ"ל יעו"ש, ע' בתו"א ד"ה ויקהל משה.

והנה ארז"ל שבשבת מאיר נשמה יתירה ולמדו ממ"ש כי בו שבת וינפש, ולהבין ענין הנשמה יתירה שהרי אין מרגישין בה כלל, הענין הוא דהנה כתיב ואהבת את הוי' אלקיך, ויש בפי' ואהבת שני פירושים, א' לשון ציווי והב' לשון הבטחה, ולכאורה אינו מובן איך שייך ציווי על אהבה, אך הענין שאין הציווי על האהבה כ"א הציווי הוא על ההתבוננות שיתבונן באלקות איך שהוא אחד דהיינו בשמים וארץ וד' רוחות העולם, והיינו לפי שכולא קמי' כלא חשיב ממש לפי ששרש העולמות הוא רק מבחי' שם והארה בעלמא וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב בה' נברא עוה"ז בשני אותיות לבד שגם באדם כלא חשיבי ממש לגבי עצם כח הדבור וכ"ש לגבי המחשבה וכ"ש לגבי עצם הנפש כו', וכ"ש וק"ו לגבי ממה"מ הקב"ה, ועי"ז ממילא ואהבת שנעשה לו רצון ותשוקה לעצמות אוא"ס כו', כי לפי שכלו יהולל איש שלפי ערך השכל הם המדות, וע"כ נק' חכ' ובינה אב ואם, ומדות אהבה ויראה נק' בן ובת לפי שנולדו מן השכל וההתבוננות כמו אב ואם המולידים. וזהו רצון הנמשך ע"פ שכל וטו"ד, כי אית רצון ואית רצון, וכמ"ש בזהר אית רצון הנמשך מן השכל וטעם, וזהו בחי' הרצון שהוא פנימיות המדות שמנהיג את המדות ע' בלק"ת בד"ה בהעלותך, ואית רצון שלמעלה מן השכל וטעם המושג ונק' קשה עורף וכמ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת שלא אמר זה לחסרון אלא