עג

לגדוד א' ולגדודיו אין מספר) הוא הכל רק מבחי' שמך, ומעריצים ומקדישים וממליכים את שם כו', ואפי' בורא קדושים הם ג"כ רק ישתבח שמך לבד, והיינו שמלאכים ונשמות שנק' קדושים וכמ"ש וקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק כו' הוא ג"כ רק בבחי' שמך כו'. ע' בלק"ת ד"ה את שבתותי תשמורו, כי באמת אפי' ח"ע נק' ג"כ רק בחי' שם כו' כי למעלה בחי' חכ' אינו כמו למטה בנפש האדם שעצמות הנפש נק' ע"ש בחי' חכ' כמו נפש המשכלת, משא"כ למעלה אינו כן שח"ע נחשבת כעשי' גשמי' לפניו וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו', וע' בלק"ת בביאור ע"פ את שבתותי ס"ב בפי' בורא קדושים ישתבח שמך, כי כל בחי' הקדושים מקור התהוותן הוא מבחי' שמך בחי' אותיות יעו"ש. אך דרך כלל בחי' שם קאי על בחי' המל', וזהו ואני תפלה שהמל' מתפללת ורוצה ליכלל בעצמות אא"ס לפי שאינו דומה השם כמו שהוא כלול בעצמותו לכמו שהוא נעשה מקור לעולמות שאז הוא בחי' ראש לשועלים, וכמו שאנו רואים בזיו השמש שאע"פ שהוא מאיר לארץ ולדרים עליה מ"מ אינו מאיר למטה כ"א ע"י מגן ונרתק כו', משא"כ זיו השמש כמו שהוא כלול בשמש שאע"פ שהוא בטל שם בתכלית הביטול ואינו עולה בשם כלל מ"מ הוא יותר גדול ונעלה כו' ומאיר שם בתוקף יותר לפי שאין שום מסתיר רק שהוא בטל לגבי עצם השמש כו', א"כ אין ערוך כלל לבחי' זיו השמש שמאיר על הארץ שנעשה נפרד מהשמש מכמו שהזיו כלול בעצם השמש, וכך למעלה אין ערוך כלל בין בחי' השם שנעשה מקור לעולמות לכמו שהוא כלול בעצמותו, והוא בחי' ירידה כו', וזהו ואני תפלה שרוצה ליכלל ולהתחבר בעצמותו וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו', ואין כבוד אלא תורה והיינו שאותיות התורה הן בבחי' זמרה והסתלקות למקורן ושרשן שנלקחו משם וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ג"ן סדרים דאורייתא ששרש אותיות התורה הוא מבחי' נהר היוצא מעדן ע"כ רוצים ליכלל בשרשן, וכך בבחי' מל' כתיב אלקים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט אל נהורא [תתאה] קארי תדיר לנהורא עילאה, וזהו ג"כ ענין מ"ש בזוהר מ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו', שבוכים על ירידתם, ויש להם ג"כ תשוקה נפלאה ליכלל למעלה כו'.

ב) והנה זה ההעלאה וההתחברות שנעשה במל' לבחי' אא"ס זהו ע"י תפלה כו'. ולהבין איך ע"י התפלה שלמטה נעשה למעלה בחי' ואני תפלה כו' העלאת בחי' המל' לעצמותו ית', הענין הוא דהנה כתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ופי' בזהר סולם דא צלותא, ובמדרש מפרש סולם דא כבש המזבח וראשו מגיע השמימה זהו ריחן של הקרבנות שעולין עד לשמים, ובאמת היינו הך רק שהמדרש מפרש על זמן שבהמ"ק קיים, והזוהר מפרש על זמן שאין בהמ"ק קיים