סט

איש תם יושב אוהלים כמ"ש במ"א. והנה לפי שנאמר ועמך כולם צדיקים שנמשכים מבחי' צדיק יסוד עולם שבו מתערבים כל האורות והע"ס ע"כ כל הנשמות מעורבים זב"ז, לכן ממילא ג"כ כולם ערבים זב"ז דהא בהא תליא.

ובספר הגלגולים פ"ד כ' שאע"פ שכל ישראל ערבים זל"ז לפי שכולם נכללו בנשמת אדה"ר שנשמתו היתה כללות כל הנשמות, עכ"ז מי שהוא עם חבירו משרש אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת כו' ע"ש והיינו כמו עד"מ שעם היות כשלוקה באבר אחד כל הגוף מרגיש, עכ"ז אותו האבר מרגיש ביתר שאת, א"כ מי שהוא מאבר אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת. ועד"ז יובן מארז"ל במד"ר יתרו פך"ז הנ"ל על מי שנתמנה לזקן וראש שהוא ערב יותר אם האחד מעביר בייא על חבירו, שי"ל שזהו עד"מ כמו שהראש מרגיש הכאב של כל האברים ביתר שאת ויתר עז ממה שכל הגוף ושאר האברים מרגישים כו', והיינו לפי שבהראש כלול חיות כל האברים ממש וכמ"ש בתניא פנ"א. וצ"ל מ"ש מרע"ה בפ' קרח האיש אחד יחטא ועל כל כו', דלפי הנ"ל שהן בהכרח עריבים זל"ז מהו התמי', ובאמת ברבות ויקרא פ"ד ובשה"ש ס"פ אל גנת אגוז אמרו דהטעם כנ"ל, אך לפי פשוטו שנאמר זה בלשון תמי' יש לתרץ דמשום עריבים אין לדונם בדין חמור כ"כ כדמשמע בגמ' רפ"ו דשבועות, ואכ"מ.

והנה יהודה ובנימין יש להם שייכות גדול זה לזה ביתר שאת משאר אחיו, כי יהודה הוא מרכבה לבחי' מלכות, ובנימין הוא בחי' רוחא דשביק בגוה ז"א, ונק' צדיק תחתון. ועיין מענין בנימין בזהר בפ' ויצא דקנ"ז ע"ב צדיק לתתא מיניה נגדא נוקבא מיא לגבי דכורא כו' בנימין איהו צדיק לתתא, ועיין בפ' וישלח דקע"ה א' ובמק"מ שם, ובפ' ויחי דרמ"ז ע"ב, ובענין יהודה עיין בהרמ"ז ר"פ ויקרא, ועמ"ש בד"ה יהודה אתה. ולכן הי' יהודה ערב ליעקב אביו אודות בנימין כי יש להן קירוב זל"ז ביותר, ולכן שבט יהודה ובנימין היו תמיד לאחדים, וגם המזבח הוא בחלק בנימין ויהודה, כי יהודה ובנימין שניהם במל', וכמש"ל שכל מי שהוא קרוב יותר הוא יותר בערבות כו' כי הן מעורבים זל"ז ביתר שאת.

וזהו ויגש אליו יהודה (עמ"ש ע"פ ומשה נגש אל הערפל) כי הנה לעיל מיניה כתיב האלקים מצא את עון עבדיך, וא"כ הגשה זו הוא להמשיך רחמים רבים להיות מחילת העון, וע"כ נאמר ויגש אליו וע"ד בכל קראנו אליו שהביא הפרד"ס של"ב בשם הספרי אליו ולא למדותיו, דר"ל לעצמות אוא"ס ממש שלמעלה מאור המתלבש בע"ס, והוא ענין ק"ש, שלכן אף מי שתורתו אומנתו ואינו מפסיק לתפלה