סד

וברבות ס"פ קרח דף רע"ב ד' ומטה אהרן י"א הוא המטה שהיה ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך, וי"א הוא המטה שהי' ביד משה ומעצמו פרח שנא' והנה פרח מטה אהרן כו' יעו"ש סיום המאמר, ובחי' מטה אהרן שנאמר בו ויגמול שקדים הוא המשכה מבחי' ורב חסד. כי מה שפרח מטה אהרן ויגמול שקדים דוקא, להורות על ההמשכה שנמשך ע"י אהרן שבא במהירות כמו השקדים שסימנו של שקד משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר ך"א יום כמשארז"ל ברבות סוף קהלת דף קט"ו ב', וע"כ נק' שקד ע"ש המהירות, כמו מקל שקד (ירמי' א') כי שוקד אני על דברי לעשותו, וכמו מ"ש (ירמי' ל"א ך"ח) כאשר שקדתי כו' כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע וגו', כך הנה כל ההמשכות שנמשך ע"י אהרן ומגזעו תחתיו הכהנים הנושאי' את ידיהם ומברכים את העם נמשך במהירות בלי שום עיכוב, וע"ד שנתבאר בלק"ת ע"פ ולא אבה כו' שלא שמע שום קטרוג והיינו ע"י כי אהבך כו', וכמו"כ הכהנים מברכי' אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה, ולכן ע"י נמשך הברכה באין מונע ומעכב כלל, ואין מעיינים בדינו כלל.

וביאור הענין יובן בהקדם ביאור הפלוגתא (ר"ה דט"ז א') דר"מ ור"י ור' יוסי ור' נתן, אי אדם נידון בכל יום, כמ"ש ותפקדנו לבקרים, או לרגעי' תבחננו (איוב ז') וזהו פלוגתא דר' יוסי ור"ן, ומ"מ גם ר"י ור"ן מודים לרבנן הם ר"מ ור"י שעיקר הדין הוא בר"ה, דאל"כ מהו שאומרי' המלך המשפט בר"ה ומה יום מיומים, ואיך יפרשו הפסוק דכי חוק כו', וגם שארז"ל (פ"ב דביצה די"ז א') מזונותיו של אדם קצובים מר"ה ועד יוהכ"פ, אלא שעיקר הדין והמשפט הוא בר"ה. וביאור הענין הנה ידוע הקושיא מהו שמבקשים בכל יום ומתפללים רפאנו ה' ברך עלינו, הרי עיקר דינו של האדם הוא בר"ה ויוהכ"פ וכמ"ש קושיא זו בתוספות (פ"ק דשבת די"ב ע"ב ובפ"ק דר"ה דט"ז ע"א), אך הענין כי מה שנכתב ונחתם בר"ה וביוהכ"פ היינו שנמשך לו חסד על נפשו, והחסד ההוא הנמשך מא"ס ב"ה הוא למעלה עדיין במל' דאצי' שהיא מקור דבי"ע, והיינו מ"ש בטובו בחן ובחסד שלו שהוא חסד עליון ב"ה אשר הוא למעלה מעלה ממהות השפעת גשמיו', וכנודע מענין ואנכי עפר ואפר שאמר אברהם על חסד ואה"ר שלו שאין לו דמיון לחסד דאצי' רק כמו עפר ואפר