סג

להפרידם ולבררם, ולאחר הבירור אז הם גדולים וגבוהים הרבה כי שרשם מתהו אשר נעלה במדריגה יותר מן התיקון אחר הבירור, ולכן עבור זה המאכל מחיה את האדם, כי שרש המאכל הגם שכמו שהוא למטה הוא מעורב ברע אכן שרשו הוא מתהו, ולכן כשאדם אוכלן ומברר הטוב ומגרש הרע והפסולת לחוץ, אזי אחר הבירור הטוב מן המאכל אזי אדרבה הם מחיים את האדם ומוסיפין לו כח וחיות בנפש, כי אחר הבירור ועלייתם למקורם הם במדרגה יותר נעלית דהיינו מעולם התהו שקדם לתיקון, תהו שם ס"ג ותיקון שם מ"ה, ולכך הנה לעת עתה קודם שנברר עדיין הניצוצים שנפלו (ר"ל קודם שיושלם כל הבירור) עדיין אין בהתגלות התענוג כי הם מעורבים טו"ר, אכן אחר הבירור שישובו למדריגתם הקודמת אז יהי' גמר וסוף מעשה אשר במחשבה הי' תחלה, ולא יהי' שום הסתרה מרע אז ממילא יהי' נגלה התענוג מאור וזיו העליון, ודוקא מבירור דברים תחתונים שכעת. וזהו ענין אשת חיל עטרת בעלה שבה יהי' מאיר אור טעם ודעת הגנוז ונעלם דהיינו בחי' מו"ס (שהוא למעלה גם מבחי' כבוד עילאה כבוד ל"ב נתיבות ח"ע אבל מו"ס לא אתפתחא בנתיבות) שכעת הוא באבן טוב בחי' דומם, ויהי' האור אז בהתגלות ויהי' תהו במדרגה יותר גבוה מן התיקון, כי גם תיקון יהי' אז אבל תהו יהי' האור יותר גבוה אחר הבירור (נמצא המכוון שבחי' ההתגלות מפנימית הכתר שהוא מו"ס ועתיק זה יהי' דוקא אחר שלימות הבירורי' דתהו). ובסוף הדרוש כ' והנה מו"ס הוא מקור כל הבירורים כי מ"ש בחכמה אתברירו שרשה מן מו"ס הנעלם ששם עיקר הבירור (כמ"ש בד"ה למה נסמכה כו'), ואחר שנתבררו אז יהי' גילוי מו"ס תענוג עליון תכלית השלימות ואז יהי' התגלות פנימית טעמי התורה ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל).

אך זהו נמשך ע"י היום לעשותם בחי' גליא שבתורה שהיא לבוש אל הפנימיות, וע"י הלבוש יומשך אח"כ גילוי הפנימיות. ולכן נק' ערבון, שע"י זה הערבון אנו בטוחים לגילוי הפנימיות אשר לזה אנו מקוים. ואפ"ל עוד כי כמו הערבון שוה יותר בהכרח מן הדבר שיתן עבורו אח"כ דאל"כ אינו ערבון, וכך הרי ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, והיינו כי ההתגלות שלע"ל להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות שהוא רק מחצה מן תר"ך עמודי אור שהן תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן, א"כ מעשה המצות עצמן שהן כללות תר"ך עמודי אור, לכן הן הערבון על גילוי ש"י עולמות דלע"ל.