ס

לתפילת הציבור, וכמשארז"ל כאן אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, שזהו כמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך, שלכאו' אלקים הוא מדת הדין ומהו ברב חסדך. אך הענין הוא שלהיות בעת תפלת הציבור הוא עת רצון, לכן אפי' אלקים מדת הדין מתמתקת להיות ברב חסדך, ופי' ברב חסדך הוא מבחי' ורב חסד כי אית חסד ואית חסד, אית חסד שעפ"י טו"ד והיינו בחי' חסד שבסדר השתל' חג"ת, ואית חסד שהוא למעלה מן הטו"ד שהוא בחי' ורב חסד, וזהו ההפרש בין אברהם שהי' בחי' חסד לאהרן שהי' ג"כ חסד, שזה הי' בחי' חסד עולם חסד לאברהם, וזה הי' בחי' רב חסד, ובחי' חסד זה יכול להמתיק גם בחי' שם אלקים להיות אלקים ברב חסדך. וכ"ז הוא ע"י התפילה ברבים או לכה"פ בשעה שהציבור מתפללין שאז הוא העת רצון, ולכן אומרים פסוק ואני תפלתי בשבת במנחה להיות כי אז הוא בחי' רעוא דכל רעוין כידוע כו'.

וזהו שארז"ל ברבות ויצא פע"ג כי ברבים היו עמדי זה יעקב שלא יאמר זו שילדה יטלנה וזו שלא ילדה לא יטלנה, והיינו כי יעקב התפלל שתלד רחל כדי שלא יאמר לבן או עשו מאחר שלא ילדה נקח אותה. והנה ידוע כי בני חיי ומזוני במזלא תליא כמ"ש בזהר לאו בזכותא תליא אלא במזלא, וכדי לעורר מבחי' המזלות שהם בחי' י"ג מדות הרחמים זהו ע"י התפילה, וזהו שארז"ל למה היו האמהות עקרות כי נתאווה הקב"ה לתפילתם של צדיקים, כי הצדיקים ע"י תפילתם ממשיכי' בחי' י"ג מדות הרחמים.

וכמו"כ ע"י תפילת הרבים כו' וכמארז"ל ע"פ דרשו ה' בהמצאו כו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, שאז גם ליחיד הוא נמצא, והיינו כי אז הוא התגלות י"ג מדות הרחמים לכן גם ליחיד הוא נמצא, וממילא מובן שבציבור נמשך