נד

הנה המדות נקראו בשם גופין כמ"ש וכמה גופין תקינת לון, שהמדות נקראים בשם גופין ואנת הוא נשמתא לגופא, והנה ע"י הקרבנות ממשיכים בחי' אוא"ס שיאיר בהמדות, כי יכול להיות וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כמ"ש במ"א, וע"י הקרבנות שנק' בשם לחם ממשיכים שיאיר אוא"ס ב"ה במדות כו', משא"כ בחי' הקטרת הוא בחי' ריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, והיינו שהוא בחי' העלאה לעצמיות, וכמשארז"ל לבעל החוטם אני מתפלל, לבעל החוטם אני מתחנן, כמו עד"מ שהחוטם הוא שער לבחי' עצמיות הנשמה, שהפה הוא בחי' השער לדבור שע"י ה' מוצאות הפה מתגלה הארה מבחי' החכמה בבחי' הדבור, אכן החוטם הוא בחי' השער ומבוא לעצמיות המוחין ששם הוא עיקר גילוי הארת הנשמה כו'. וכמו"כ עד"ז יובן למעלה שענין הקטרת שהוא בחי' ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, כי אתעדל"ת זו מגעת לעצמיות אוא"ס. וזהו תפלת המנחה שהיא נגד קטרת, והיינו גם מפני שבתפלת המנחה הוא בחי' ביטול יותר, שכל היום הוא עוסק בעסקיו וכשמגיע זמן תפלת המנחה פונה מכל עסקיו ומתפלל מנחה כו' דבר זה יקר מאד בעיני ה' כמ"ש בסדה"י כנ"ל. וזהו ר"ת מנחה מ"ן ח' ה', מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן שע"י הקטרת מגיע לבחי' ח' חוטמא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף ואח"כ נמשך בבחי' ה' בהבראם כו' כמ"ש וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף שאח"כ נמשך בבחי' לב בחי' מל' בחי' ה' בהבראם בה' בראם כו'.

וא"ו) ובזה יובן ג"כ שרש ענין המנחה ששלח יעקב לעשו, כי יעקב הי' בחי' התיקון ועשו הי' שרשו מעולם התהו כנ"ל, ולכן כשראה יעקב את עשו שלמטה קם עליו, הקריב מנחה הוא בחי' העלאת מ"ן לעשו אחיו שלמעלה בבחי' התהו ואזי ממילא יהי' עשו שלמטה בטל, ואזי יקויים אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ואת רוח הטומאה אעביר, וזהו ג"כ מה שאנו אומרים אחר קטרת הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים, וצ"ל מה לנו להזכיר עכו"ם, אך הענין הוא כנ"ל להיות אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'.

והנה מפני כי המנחה ששלח יעקב לעשו הי' בחי' העלאת מ"ן לבחי' התהו לכן היו הקרבנות באופן אחר, כי הנה העלאת מ"ן של התיקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה פרים בני בקר שנים, בפסח כך, ובשבועות כך כו', משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו אין אתנו יודע עד מה האיך ומה הם הקרבנות ואיזה שיעור, רק יעקב