נב

ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמתעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק, אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח זה שבאדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתי', ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות, וכן יש כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעות הקור כו', הרי כח הדבור שלמטה שחיותו מדברים גשמיי' יקר מאד בעיני ה' וכמשל צפור הנ"ל, וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע כו', ולכן כשעולה למעלה הוא דבר חידוש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים, ולכן הם המעלים מ"ן. ולכן נק' בשם מנחה שהוא ר"ת מ"ן ח' ה', פי' מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן בבחי' ח' מזל הח' ונוצר חסד שיומשך בבחי' ה"א כו' בהבראם בה' בראם כו'.

ד) ומעתה יובן ענין תפלת המנחה, דהנה בסדה"י פי' שבתפלת המנחה יש אתכפיא יתירה נגד תפלת השחר, כי בתפלת השחר כשהאדם קם ממטתו והוא פנוי מעסקיו אזי המח"ז אינם מונעי' כ"כ התפלה, משא"כ בתפלת המנחה שכל היום הוא טרוד בעסקיו ואעפ"כ הוא עומד נגד כל מונע ומתפלל מנחה, הנה דבר זה יקר מאד בעיני ה', ולכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה דוקא.

ולהבין ביאור הענין ע"ד האמת, הנה ארז"ל במשנה תפלת המנחה עד הערב, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה, לפי שר' יהודה סובר שתפלות כנגד תמידין תקנו, שתפלת השחר היא כנגד תמיד של שחר ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, וזמן תמיד של בין הערביים הוא בתשע שעות ומחצה, ופלג המנחה הוא שעה ורביע קודם הלילה, והיינו כמו ההקרבה של תמיד של בין הערביים, ורבנן דפליגי על ר"י וס"ל תפלת המנחה עד הערב עכצ"ל דס"ל שלא נתקנה תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערביים לבד, והיינו כמ"ש בהגמי"י פ"ג מה' תפלה שרבנן דר"י ס"ל כר' יוסי בירושלמי דס"ל שלא נתקנה תפלת המנחה אלא כנגד קטורת שנא' תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב, שס"ל שמנחת ערב היינו תפלת המנחה נתקנה כנגד קטורת, וקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים כמ"ש במשנה פ"ג דיומא, ולכן ס"ל תפלת המנחה עד הערב, ואפסיקא הלכתא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עביד, בש"ע או"ח סי' רל"ג ס"א מהגמ' ברכות דך"ז, עכצ"ל שבתפלת המנחה יש שני הבחי' היינו נגד תמיד של בין הערביים ונגד קטרת, דאל"כ איך שייך לומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.